ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
מלחמה
- הצגה מספר: 585
- הצגת בכורה: 18/04/2005
- מספר הצגות שהועלו: 62
יוצרים
- מאת: לארס נורן
- תרגום: ליזי עובד שיה
- בימוי: אילן רונן
- תפאורה ותלבושות: פרידה קלפהולץ
- מוסיקה: יוסי בן נון
- תאורה: רוני כהן
שחקנים
- האב: רמי הויברגר
- האם: אסנת פישמן
- הדוד איבן, אחיו: יגאל שדה
- בנינה, בתה הבכורה: הילה פלדמן
- סמירה, בתה הצעירה: אניה בוקשטיין
על ההצגה
סיפורה של משפחה שכל חייה משתנים בעקבות יציאתו וחזרתו של האב משדה המלחמה. למחזה אין מקום או זמן מוגדרים והוא מציג סיטואציה קיצונית שבה גבר השב ממלחמה מנסה להשתלב מחדש במשפחתו ונדהם לגלות שהבית שאותו עזב אינו הבית שאליו חזר.
אניה בוקשטיין זוכת הפרס השחקנית המבטיחה של השנה על משחקה ב'מלחמה'.
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"נושא המחזה שכנראה יהיה הנושא היחיד שראוי לעסוק בו בשלהי המאה ה-21 הוא אנשים שהתרגלו לשרוד בזוועה שאחרי המלחמה, שכל אפשרות של שינוי מהזוועה המוכרת מערער אותם, והם אומרים לעצמם שמתרגלים לכל, אבל לא מתרגלים, רק שורדים בייצרים בהמיים שהם אולי הדבר האנושי היחיד שנשאר. מי שעדיין רואה הוא העיוור האמיתי, אבל הוא אולי היחיד שישרוד. צריך לראות כדי לחוות את מה שהמציאות מעבירה את הדמויות האלה וסיפורן מדבר בעד עצמו.
ההצגה זאת נעשתה בצניעות ובמעורבות מרשימים. תמונה אחרי תמונה של שגרת ההישרדות. לא אלימות, רק תופעות הלוואי שלה. השחקנים מתמכרים לכיעור ובכך הם יפים להכאיב : אסנת פישמן, כתפיה שמוטות, ראשה שלוח קדימה, שיערה קצוץ, עיניה הגדולות קרועות במין תדהמה של שגרה ; הילה פלדמן, גם שיערה קצוץ, יופי פגיע של נשיות מרה ואומללה, צעירה בלוייה וחסרת אשליות ששוברת את הלב.
אניה בוקשטיין בתפקיד הילדה הקטנה, מפגינה בגרות מעל ומעבר למה שאפשר לצפות מנסיונה, יגאל שדה, שהפעם נדרש לדכא את הכריזמה שלו, הוא בכל זאת מרגש בעליבותו השגרתית ובמרכז רמי הויברגר, בעוד הבלחה של תפקיד דרמטי מעובד היטב ורב עוצמה. אילן רונן היטיב לתת להם את הבמה. זה מדכא ואין לזה שום מוסר השכל. אם התרגלתם לזה, אז כולנו באמת בצרות.
"מבחינה מקצועית זוהי הצגה מושלמת. בימוי מדוייק ומיומן של אילן רונן, שכמו מאסטרו אמיתי ידע לקרוא את הפרטיטורה כמו שצריך, תפאורה אפקטיבית מאוד והעיקר ליהוק מושלם ומשחק מרתק ומרשים של חמשת השחקנים. מבחינה מקצועית זוהי הצגה למופת.