עת דודים

"זאת הצגה שעוסקת בעבר ושייכת לעבר והשירים הנכללים בה גורמים לקהל לחוש נוסטלגיה עמוקה, כי אולי פעם אנשים גם סבלו ואהבו, אבל הכל היה תמים יותר והאמנו בצדקת דרכנו. טוב לשבת בהצגה ולהינשא על כנפי הזיכרונות אל העבר, עת בנינו את תל אביב ולחמנו על עצמאותנו. כל השחקנים עושים את מלאכתם נאמנה וליא קניג מולכת על הבמה.

יתכן שניתן היה להדק את המחזה הזה ולחסוך את החלק השני כמעט נטול התוכן. אבל הקהל אהב אותו כמות שהוא בגלל אחד עשר השירים שתגברו נוסטלגיה ותוזמרו בעושר הרמוני בידי אורי וידיסלבסקי. דרך הפיגום הגדול על הבימה שעיצבה לילי בן נחשון, נחשף ים תיכון תל אביבי מסמא ומפתה בזכות התאורה הבוהקת של מאיר אלון. הפיגום המשטיח במשהו את הבמה מאפשר העמדה כמעט כוריאוגרפית של סצינות יפהפיות בבימויו של איציק ויינגרטן. הבלתי נשכחת בהן היא סצינת לידה הרב מפלסית, רב המולתית ומקצבית.

ליא קניג, מלכת התזמור, מתגלה גם כזמרת שאנסון בשיר "תכול המטפחת",קול קטן, ספק מדקלם ספק שר, היגוי חצוב, ברור. למעלה, על הפיגום ומתחת לו, גונב הסצינות האולטימטיבי הוא תומר שרון. טובים הם רוברטו פולק, אלון נוימן, אילנית גרשון, דניאל סבג ואמנון וולף.