ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
דיבוקים
- הצגה מספר: 615
- הצגת בכורה: 01/06/2008
- מספר הצגות שהועלו: 5
יוצרים
- עיבוד ובימוי: מור פרנק
- תפאורה ותלבושות: מאור צבר
- מוסיקה: אבי בללי
- דרמטורגיה: מיכל קפלן
- תאורה: ג'ודי קופרמן
- שפה ודיבור: נגה יתומי רביב
שחקנים
על ההצגה
דיבוקים אירוע תיאטרלי רוחה של אישה נואפת מתגלגלת בתוך אישה נואפת, חתן טרי הטרוד בבעיות זהות מינית שלתוכו מתגלגל חזן המחלל נערים בבית המדרש, ילדה שהיתה עילוי בתורה גדלה להיות רבנית התוקפת בחריפות את קהילתה, ומואשמת כי אביה התגלגל לתוכה, ועוד ועוד. סיפורי דיבוק מצמררים מהפולקלור היהודי, שעברו בלחש מפה לאוזן מהמאה ה16 ואילך (בין השאר, היוו את מקור ההשראה ל"הדיבוק" המיתולוגי של אנ-סקי), מתגלגלים אל הבמה בצורות תיאטרליות שונות - בובות, תיאטרון-תנועה, שירה - ומצטברים זה על גבי זה, ומתוך הסיפורים עולה צעקתם של האילמים, החלשים, שקולם נשמע רק כאשר הוא בוקע מתוכם כקולו של "הדיבוק" שאחז בהם, והוא הזועק את זעקתם. זעקה זו היא שהופכת את הסיפורים הישנים לאקטואליים מתמיד.
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"בהבימה' נוצרה מעין מסורת שלפיה בכל עשור בתולדותיה מעלים הפקה שמתייחסת לספינת הדגל המיתולוגית של ימי ראשיתה ברוסיה - הצגת 'הדיבוק'. השנה, לרגל חגיגות התשעים לתיאטרון החליטו שוב להעלות פרוייקט שבו שלוש הפקות של יוצרים צעירים שמבקשים להתייחס על פי דרכם למסורת המפוארת.
בהפקת 'דיבוקים' למשל, ההצגה בבימוייה של מור פרנק, מכונה אמנם אירוע תיאטרלי אבל זו הגדרה שטעות ביסודה. זהו אירוע ספרותי מובהק שכן מדובר בלקט של סיפורים ועניינם הוא בכניסתו של דיבוק אל גוף כלשהו. סיפורים אלה הם בעלי משמעות פולקלוריסטית ובמקרים רבים נלווה אליהם ניחוח פרימטיבי.
המופע בהחלט מסופר היטב, בעיקר על ידי דב רייזר, יגאל שדה, דוית גביש ואפרת אביב, אבל אינו חורג מאסופה אקראית שאינה מקיימת דיאלוג עם 'הדיבוק' המיתולוגי של 'הבימה'.