המאהב

"העיבוד הקצבי שיצרה שחר פנקס מתרכז בדימוי של החברה הישראלית כסוג של מכונית מתפרקת שצריך כל פעם למצוא לה חלק חלופי, וזהו דימוי נאה שעוזר לבמאית שיר גולדברג לבנות הצגה דינאמית מאוד המתנהלת כמעין תאטרון סיפור קיבוצי שבו כל פעם דמות אחרת מובילה את העלילה. הבעיה היא שאותה קלילות הומוריסטית גם מונעת מאיתנו להיכנס לעומק הרגעים הכואבים בעלילה ומשמרת סוג של מרחק אירוני מהדמויות ומהתשוקות שלהן.

"אין ספק שהבמאית ידעה היטב מה לפניה, איך למצוא את הסגנון הנכון מבחינת טון הדיבור, תנועה מסוגננת, שירה, מוזיקה, דקלום כמעין תאטרון אבסורדי לכאורה ראליסטי, אבל למעשה גרוטסקי. בבחינת כל מה שאתם רואים על הבמה הוא מעין משל-הדגמה המחשה אירונית של האדם והמציאות כאן ועכשיו.

כדאי לציין את יגאל שדה בתפקיד אדם, כאב וכבעל עם פיצול אישיות. אסנת פישמן בתפקיד האם אסיה, שהיא תמיד חביבה ונחמדה, לכאורה אדישה לכל מה שקורה. וכמובן הילה שליו בתפקיד דאפי כילדה מתבגרת המעניקה לתפקיד אופי ונוכחות. מי שאוהב תאטרון כמשהו שונה ואחר - יש מה לראות.

"בעוד החלק הראשון של המחזה, מתנהג כסוג של גישוש וניכור, הרי חלקו השני הוא דינמי ורווי הומור ומאזכר את התפיסה שלנו את עצמנו ואת הערבים לפני ארבעים שנה. שוב חוזרת גולדברג אל מעמדים פלסטיים, שזה לה כבר תו היכר: המכונית המקרטעת בתנועת האנשים בה, הסעת הפועלים הערביים דחוסים ברכב ומתנועעים כשידיהם אוחזות במתלים דמיוניים, מעמדי הקרב האבוד במדבר. וכל אלה משתבחים במוזיקה המיוחדת של שלמה גרוניך.