אין סוף

המחזה האנגלי constellations מאת המחזאי ניק פיין, עלה בשנים האחרונות באנגליה ובברודווי וזכה לפרסים ולביקורות משבחות.

המחזה מספר את סיפורם של זוג צעיר, מריאן ורולנד. כל בחירה שעושים השניים במהלך היכרותם מפצלת את העתיד שלהם לכמה אפשרויות ומשנה את מושג הזמן כפי שאנו מכירים אותו. דרך סדרה של מפגשים, נחשף הקהל לאפשרויות האינסופיות של האהבה ולמתח שבין בחירה חופשית לבין גורל, אם ישנו. יקומים מקבילים, תיאוריות מדעיות ורומנטיקה - מתנגשים בסיפור האהבה הקוסמי והלא שגרתי הזה.       

על המחזה

ההשראה למחזה "אין סוף" באה מסרט דוקומנטרי של בריאן גרין בשם "יקום אלגנטי", אשר דן ברעיון של ריבוי יקומים – התיאוריה הגורסת שהיקום שלנו הוא אחד מני רבים. מספר תוצאות של רגע אחד או חוויה יכולים לחיות בדו-קיום בו-זמנית. המחזה מתאר את התפישה הזו, ע"י הצגת מספר תמורות במערכת יחסים של זוג: בחלקן- הזוג חי יחד באושר , באחרות-הם בקושי מגיעים לנשיקה הראשונה. ניק פיין, המחזאי האנגלי בן ה-28 אומר שהרעיון של ריבוי-יקומים הכה אותו בתחילה כ"מבעית אך למעשה רומנטי, מצאתי שהרעיון שיש יקומים מקבילים– כ"כ מרתק שזה לא עזב אותי. אך במהלך כתיבת המחזה שינה את דעתו. קוסמולוגית מאוניברסיטת סאסקס שפגש במהלך התחקיר, אמרה לו ש"התיאוריה הזו היא שטויות ואולי אף במידה רבה, מסוכנת: היא הרגישה שזה עלול לסלק את הרעיון של תוצאה" הוא מסביר. "יכולתי להרוג מישהו ביודעי שבעולם אחר הוא יחיה". וכפי שהוא כתב, הוא נוכח שבאיזה יקום שזוג זה יגור, הסיפור שלהם חייב להסתיים באותו אופן- במוות. "אני מעדיף להאמין שזהו זה, זה מה שבאמת קיים". כל המדענים שקרא במהלך התחקיר למחזה, היו אתיאיסטים – וזה הוביל אותו לחשוב על הכפירה שלו. "אני חושב שחלק מהתוקפנות של האתיאיזם היא לא כ"כ ערבה לחיך. לי אין כל אמונה דתית כלל. מבחינות מסוימות אני מקנא באנשים שיש להם, כי נראה שיש להם משהו נוסף שלי אין ואני מוצא שזה מושך".

מתוך עתונות בריטית     

באהבה - אין סוף לאפשרויות

הפיזיקה בת ימינו מנסה למצוא הסברים לתכונות מוזרות של היקום, שמתגלות בסדקים שבין תורת היחסות ותורת הקוונטים. ישנם רמזים לכך שמעבר ליקום שלנו ישנו מולטי-יקום, ריבוי של עולמות אשר את קיומם אין לנו דרך להוכיח וגם לא להפריך ולכן – הם נמצאים באופן מתסכל מעבר להשגתנו, לתמיד. כל התנאים הפיזיקליים חברו לכדי היקום כפי שאנו מכירים אותו. אך דברים יכלו בקלות רבה להיראות אחרת לגמרי; הכוכבים מסביבנו יכלו בקלות להתארגן אחרת, מינים ששרדו יכלו להיכחד, ילדים שנולדו יכלו באתה מידה לא להיוולד ולהיפך. העולם בו אנו חיים הוא רק קונסטלציה אחת שבה חברו כל התנאים לכדי כל מה שאנו מכירים, כך שייתכן שהעולם הזה הוא רק חלק מעולמות אפשריים רבים אחרים. וכך, הקונסטלציות המרובות שמציע המחזה "אין סוף" מציגות בפנינו מערכת יחסים אחת, כמו מערכת כוכבים אליה חברו כל התנאים – אך התנאים משתנים מרגע לרגע. המחזאי ניק פיין מעניק לרולנד ומריאן אין סוף הזדמנויות לחבור זה לזו, לאהוב או לשנוא, ומציג אפשרויות מרובות לכל סיטואציה. ובכן – כמעט לכל סיטואציה. כי באהבה ישנן אין סוף אפשרויות, אך במוות – אין; המוות במחזה מסמן איזה גבול ממנו אין המשך לרצון החופשי, ובכך מהווה למעשה פרובוקציה לחיים אשר בהם אפשרויות בלתי מוגבלות. כלומר המוות הינו תוצאה אחת ממנה אי אפשר לחמוק, והקסם שבמדע לא מצליח לאתגר אפילו אותו. הקשר הזוגי של מריאן ורולנד, המתפצל לכדי עשרות עולמות אפשריים, מעורר שאלות של רצון חופשי מול גורל ואת משמעותה של כל בחירה. כי אם אכן כל עתיד אפשרי קיים – אז כל בחירה שאנו עושים תקבע איזה עתיד אנו נחווה. על כן תבנית הזמן הלינארי נשברת, ובין סדקיה נותר חלל עבורנו – להחליט איזו מהאפשרויות לבחור. הרי כולנו שואלים את עצמנו מדי פעם בפעם "מה אם...?" מה אם הייתם משנים נתון אחד בסיטואציה הנוכחית? אם הייתם יושבים במושב אחר באולם. אם הייתם מגיעים עם מישהו אחר להצגה. אם האוטו היה נתקע בדרך. אם הייתם גרים בעיר אחרת. אם הייתם נולדים בארץ אחרת. אם לא הייתם נולדים. המחזה "אין סוף" מניח כי כל האפשריות אכן מתקיימות. אם לא בעולם הזה – בעולמות אפשריים אחרים. המחשבה על כך מטלטלת; מחד מעוררת ספק לגבי כל מה שאנו מקיימים מסביבנו ותהייה לגבי טעמה של כל בחירה, ומאידך – מרחיבה את הדעת לגבי ההחלטות שאנו עושים, מקטנה ועד גדולה. אז לפנינו כל האפשרויות. לנו נותר רק לבחור.

מתוך עתונות בריטית