זרים מושלמים

"לכולנו יש חיים ציבוריים, חיים פרטיים וחיים סודיים" גבריאל גרסיה מרקס

במהלך ארוחת ערב של חברים משכבר הימים, יוזמת המארחת משחק חברתי שבו כולם מניחים על השולחן את המכשירים הסלולריים שלהם על השולחן, בידיעה שכל הודעה או שיחה שיקבל מי מהם, תהיה גלויה לכל השאר...

ההודעות והשיחות מתחילות להגיע לטלפונים והעניינים הולכים ומסתבכים - שקרים, בגידות וסודות חושפים את מה שכולם מנסים להסתיר. מחזה עפ"י סרטו המצליח ועטור השבחים של הבמאי האיטלקי פאולו ז'נובזה שחושף את הסכנה שטומנת בחובה ההתקדמות הטכנולוגית שכולנו חיים אותה מידי יום.

לשרטט את החיים הסודיים שלנו

הרעיון של "זרים מושלמים", היה לנסות ולשרטט את החיים הסודיים שלנו, שלעולם לא נוכל להתוודות עליהם. עד לפני עשרים שנה, הסודות שלנו היו שמורים בתוכנו: היום הם קבורים בתוך הטלפון הסלולרי שלנו, שהפך למעין קופסה שחורה.

הקומדיה יכולה בקלות ללכת לאיבוד בתרגום. סרטי דרמה ומותחנים "מדברים בשפה" אוניברסאלית יותר, בעוד שחוש ההומור מובן רק על ידי צופים בארץ מוצאם. לכן, הופתעתי בשתי ההקרנות המוקדמות של "זרים מושלמים" בפני קהל אמריקאי. הצופים הגיבו וצחקו בדיוק כמו הצופים באיטליה. בתום הצפייה נערך דיון. לעומת השאלות של הקהל והעיתונאים האיטלקיים כמו "איך הגעת לרעיון של הסרט?" או "כיצד בחרת את השחקנים?", הקהל האמריקאי נכנס יותר לעומק, הן מהבחינה הטכנית והן מהבחינה העלילתית. הם היו הרבה יותר ספציפיים בנוגע לסיטואציות המוצגות בסרט. זה הוכיח לי שהסרט נצפה במלוא תשומת הלב ושהקונטקסט שלו הובן.

הסיטואציה המתרחשת בסרט מאוד מוכרת ויכולה להתרחש גם בחייהם של הצופים. זו הסיבה שהקהל מאוד מזדהה עם הדמויות. לא רק הסיפור מסייע לתחושה זו אלא גם הצילום. כאשר הצילום מתבצע סביב שולחן האוכל, נוצרת תחושה לצופה שהוא שייך לצוות השחקנים. מתוך שמונה כיסאות סביב לשולחן בחרנו לאייש שבעה. הכיסא השמיני הוא זה שבו "יושב" הצופה. רוב הצילומים נעשו במיקום של הכיסא הזה, כך שהצופה הופך לחלק בלתי נפרד מההתרחשות.

מאחר שהחיים האמיתיים הם תמיד מקור להשראה, הכותבים בדרך כלל כוללים משהו אישי ביצירותיהם. סרטים המשרטטים מציאות, חייבים "לתפוס" משהו מעולמך כדי שיעבירו תחושה של החיים עצמם. אני משתדל להימנע מלספר סיפורים שהם מבוססים במלואם על חיי. אני חושש שחוסר הניתוק ממה שחוויתי באופן אישי, יגרום לי להאמין שאני מספר סיפור על דמויות מעניינות, בזמן שהאמת היא שהן משעממות להחריד. זה ממש כמו כשחברים שלך מראים לך סרטונים של החופשות שלהם. בזמן שהם מתלהבים מהחוויה המחודשת באמצעות הצפייה, אתה מוצא אותם מייגעים. האלמנט הרגשי מדבר אליך, אך נכשל בעיניהם של אחרים. אני מאמין שכשאתה מעדיף לספר סיפורים של אחרים, שריגשו אותך מיד, הם גם ירגשו את מי שתספר לו אותם.

פאולו ז'נובזה, 2016

ה – SMS הראשון !

לפני 26 שנה, במסגרת ניסוי טכנולוגי, שלח המהנדס הבריטי ניל פפוורת' את הודעת הטקסט הראשונה: "חג המולד שמח". משום שבזמנו טלפונים יכלו רק לקבל הודעות, ה - SMS (ראשי תיבות של Short Message Service) נשלח באמצעות המחשב.

סודות בכל מחיר או אמת בכל מחיר?

״הטלפון הזה, זה הקופסא השחורה של החיים שלנו״ אומרת אפי המארחת כשכל החברים מתיישבים לאכול. ומי מאיתנו לא יכול להזדהות? כמה פעמים יצא לכם להניח את הנייד על השולחן עם הפנים למטה? כמה פעמים שקלתם אם למחוק הודעה בעייתית? כמה פעמים בדקתם מתי בן זוגכם/ן נראה לאחרונה בוואטסאפ? כולם מחזיקים סודות, חלקם גדולים ודרמטיים, חלקם קטנים ובלתי מזיקים, זה לא דבר חדש. אבל נדמה שמאז שכל אחד מאיתנו מצוייד בקופסא שחורה קטנה משלו, יותר ויותר קשה להתעלם מהם או להסתיר אותם. את הנקודה הזו בדיוק הצליחו יוצרי הסרט האיטלקי לתפוס בצורה מושלמת. המשחק שמשחקים החברים לאורך ארוחת הערב - בו הם מחוייבים לחשוף בפני האחרים כל שיחה, הודעה או תמונה שהם מקבלים לטלפון, הוא ביטוי מושלם לשאלות הללו. הוא גם מנגנון כתיבתי יעיל, מקורי ומהנה בצורה יוצאת דופן, ואני לא מכיר אדם יוצר שלא יצא מהסרט הזה ואמר ״איך אני לא חשבתי על זה קודם??״ זה אגב, בעולמם של הכותבים, בדר״כ סימן טוב.

שפר מזלי וההזדמנות לעבד את התסריט התגלגלה לפתחי, ועל כך אני מודה לתיאטרון ״הבימה״ תודה גדולה. נדיר לעבד (לראשונה בעולם במקרה הזה) חומר שמשאיל את עצמו בקלות רבה כ״כ למדיום התיאטרוני. מצאתי את עצמי נהנה להכיר מקרוב את החבורה המצחיקה הזו, מנסה לדמיין אותם בתור בני דמותם הישראלים. מאחר ובישראל אנחנו רגילים לחדור למרחב האישי של האחר כדרך קבע, לא פחות מהאיטלקים, האינטימיות בין חברי ילדות, חברים מהצבא או אפילו בני זוג היא עוד הרבה יותר חזקה, דביקה ומסובכת בתוך עצמה. הרגשתי שזה מאפשר לספר את אותו הסיפור בצורה אפקטיבית לא פחות, ואולי מצחיקה אפילו יותר, ובסוף לשאול את אותה שאלה בסיסית וחסרת פתרון: מה עדיף, סודות בכל מחיר או אמת בכל מחיר?  

ארז דריגס, נובמבר 2018