דבר על מקום המצאם

"בשנים הראשונות שלאחר הזוועות עדין חלקו השורדים את גורלם בניסיון לגלות דבר על מקום הימצאם של אהוביהם שנעלמו. אחר כך יידומו למשך שנים ארוכות.. ולילדיהם לא יספרו דבר.." כתבה הסופרת נאוה סמל בספרה "פאני וגבריאל". וזו הייתה מנת חלקו של דור שהולך ונעלם, דור שורדי השואה. אנשים שחיכו בדריכות לקבל מידע על אהוביהם וקרוביהם, בתקווה שיוכלו לאתרם ולהיפגש עימם מחדש. היו מקרים שאכן קרה הנס המיוחל אך ברוב המקרים הסוף הוורוד לא התממש.

איה קפלן מצליחה ברגישות להפיח חיים בטקסט באמצעות תפאורה שגוון החום שולט בה ואביזרים אותנטיים לתקופה כמו רדיו ישן (יהודית אהרון), בתלבושות הנהדרות (ילנה קלריך), בתאורה המתוזמנת (קרן גרנק) ובמוזיקה הנפלאה (ליאור רונן) שמתמזגת עם שירתם הערבה של השחקנים במהלך ההצגה.

החלק העיקרי בהצגה הוא השחקנים ופה הליהוק מוצלח במיוחד. מתן שביט הנאה והכריזמתי כניסן, הגר טישמן כגיטה החיננית והמקסימה שכובשת את הצופים עם סיפורה האישי הקשה והמרגש, רינת מטטוב  אמינה מאוד כשריקה טובת הלב, בן יוסופוביץ בתפקיד קטן אך כובש כבעל המכולת המאוהב ורובי פורת שובל נפלאה כרבקה השבורה נפשית. וכמובן סנדרה שדה כאנוצ'קה בתפקיד שתפור למידותיה. היא פשוט כובשת, מרגשת והכימיה בינה לבין רובי פורת-שובל מורגשת היטב.