דבר אלי בוורדים

"זוהי מלודרמה אמריקאית שגרתית העוסקת בשלוש נפשות לא מעניינות, המוצגות בצורה שגרתית באולם הקטן של 'הבימה'. בימויו של אברהם ניניו במערכה הראשונה היה מביך ומעורר הרגשת אי נוחות. במערכה השניה היה הבימוי נקי ומאופק יותר וניתן לשחקנים לפתח את תפקידיהם וההצגה נעשתה נסבלת כמעט טובה. ניניו יודע כיצד להעמיד שחקנים, לשמור על קצב ולפתח מתח. אולם אין הוא מפרש ומעצב מחזה הוא מציג אותו.

נחום בוכמן הוא שחקן טוב, בעל נוכחות מאסיבית .בתפקיד זה הוא מוצא לו ביטוי מעולה, כשהוא עובר מנימת אהבה וגודל נפש כלפי בנו אל ריטון חפוז ונמוך באוזניו שלא יגלה מאומה על סודו הגדול. ליא קניג מצליחה אף היא ליצור דמות מוחשית מדמות הנייר שנכתבה עבורה. דמות שגרתית של אישה מתוסכלת הנאחזת בבנה כבתקוותה האחרונה.נפתלי יבין מפריז בתחילה באופטימיות המעושה שלו, אולם בהמשך ההצגה נעשה משחקו גמיש יותר ומתאזן עם זה של השחקנים הוותיקים. משחקו בתמונת הסיום משובח ביותר.

"יש לומר לשבחם של השחקנים : הם תרמו להצלחתו של הערב. כי היה זה ערב של משחק טוב, בלתי מתחכם, נרגש וכן. הייתה כאן הצגה קאמרית טובה, משכנעת, עם נימות נרגשות ומריבות של שחקנית מנוסה כליא קניג. עיבודה של רחל איתן לעברית היה יפה, בלתי אמצעי. התפאורה של יוסף קארל תכליתית. ערב טוב של תיאטרון קאמרי טוב.