עקידת יוסף

  • הצגה מספר: 256
  • הצגת בכורה: 21/11/1970
  • מספר הצגות שהועלו: 16
עקידת יוסף

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

1917. חבורת בני מושבות יהודה ושומרון, בהנהגתו של אהרון אהרונסון היושב במצרים, עוסקת בריגול למען הצבא הבריטי המתמהמה לבוא. בארץ גירושים, חרמות ורעב. היישוב העברי על סף ייאוש. על אף ההסתייגות והסלידה מארגון ניל"י (נצח ישראל לא ישקר) הוא חייב כעת לשתף עימו פעולה.  

יוסף טובין, איש "השומר" מקבל יחד עם שרה אהרונסון את הפיקוד על ניל"י. החבורה מסתייגת ממנו, בואו מעורר בהם חשדות. יוסף, שמקבל את הידיעה המרה על מותו של אבשלום, חבר הארגון, אינו מוסר לחבריו על מות אהובם. שרה היודעת, שותקת. נעמן, בן דודו של אבשלום מסרב לקבל את מרותו של יוסף, יורד למצרים, נתפס ונשבר תחת השפעת סמים ואלכוהול. 

בתום הקרבות עולה לזכרון יעקב ג'אלל ביי, המפקד התורכי שחקר את נאמן במסווה של ידידות. יוסף נמלט ואילו שרה נתפסת. מוכתר הכפר משביע את תושבי המקום למצוא את יוסף אחרת יהיה גורל זכרון כגורל הכפרים הארמניים. שרה אהרונסון מובלת לחדר החקירות, שם מענים אותה ואת אביה. היא עומדת בעינויים בגבורה ושמה קץ לחייה. יוסף הנמלט מבקש מאנשי "השומר" מחסה , אך הם אינם ששים לעזור לו.   החיפושים אחר יוסף מאיימים על הישוב כולו ועל "השומר" בפרט והארגון מחליט להוציאו להורג כדי שלא יסכן את חיי כולם.  

נע ונד מגיע יוסף אל ביתה של גברת פסקל, ידידתם של ארגון ניל"י ,המעניקה לו מקלט ללילה אחד. כעבור מספר ימים הוא נתפס בנבי רובין ומובל לכלא "חאן אל באשה" בדמשק, שם מצפה לו נעמן. בזמן שאנשי "השומר", שנתפסו אף הם, זוכים לעונשים קלים, מוצאים יוסף ונעמן להורג בתלייה. בשם היישוב, מסרב ר' מאיר, ראש וועד ההגירה, לשלם כופר לשופטים וגורלם של השניים נחרץ.

תמונות מהצגה

ביקורות

"פרשת יוסף לישנסקי הינה אמנם אירוע הסטורי רחוק מאיתנו בזמן, אבל מבחינה אמוציונלית קשה עדיין לרבים להשתחרר ממנה. יורם קניוק המחזאי והבמאי של 'עקידת יוסף' הוא אחד מאלה המעורבים רגשית בפרשה קונטרוורסאלית זו, שיש בה אלמנטים טראגיים ודרמאטיים. יורם קניוק ראוי להערכה על שהעז וניסה לטהר את יוסף לישנסקי. קשה להתעלם מכך שהדברים נוגעים בנפשו. אולי בגלל הנושא המיוחד שהועלה בפעם הראשונה על במה מנקודת ראות שונה וחדשה, ראוי לחזות בהצגה. יוסף לישנסקי, הדמות האגדית והגיבור הטראגי עודו מחכה לישועה.

הדה בושס. "הארץ". 14.12.1970

"בהעלותו את פרשת 'ניל"י' נתן לעצמו יורם קניוק חופש של יוצר - וטוב שעשה כך. הוא שאב אמנם מרבדים של לשון ישנה, אך נמנה מלהיות דבק באמת דוקומנטרית בתחום הדיאלוג ומבחינת המבנה של המחזה. הוא משלב לא פעם את שפת הרגש והתת תודעה בדיאלוג ומוסיף בזאת רובד מעשיר לכתוב. 'עקדת יוסף' היא כמעט הצגה של איש אחד כי המחבר הוא גם שביים את ההצגה וצייר את תפאורתה ויורם קניוק הפגין כשרון ויד בוטחת גם בשני התחומים הללו.

בקרב השחקנים בלטו אלכס קלצ'קין בתפקיד לישנסקי, שנטל על עצמו משימה קשה מנשוא, פנחס גולדברג בתפקיד מסוגנן ומגובש של קצין ומושל טורקי, נעמי גרינבאום בתפקיד רך, גם נוקשה, רומנטי גם אכזרי של שרה הצעירה מזכרון. ל'הבימה' מגיע שבח על שנתנה יד להעלאת הצגה המעניינת והנאה הזאת שתנחיל חוויה לכל אוהב תיאטרון. ולכל בתי הספר התיכוניים נתונה עצתי - לא להשתהות וללכת בהמוני תלמידיהם לראות את ההצגה. שיראו. שילמדו משהו. שיתווכחו. שיהנו.

נחמן בן עמי. "מעריב".14.12.1970