משחק החלומות

"זהו מחזה מופלא, חלומי, הגותי, לירי, אנושי, גם עיצובי מאוד ומאוד מאוד אסטטי. בעיני יש בו ניחוח וחמלה וצער עולם והוא מיכרה פתוח לרעיונות הרבה למה שקרוי השקפת עולם מעין קוהלת סקנדינבי שחי הרבה, סבל הרבה, אהב הרבה ועדיין הוא רכון על סוד החיים. בעיני זה מחזה אוונגרדי שכל המודרניות הטובה כבר מקופלת בו. אכן ארוכה הייתה ההצגה ומרובות תחלופות התפאורה, אך זה היה כדאי מאוד מאוד. הייתה תפארת בתפאורה הזאת, הייתה ססגוניות בתלבושות המתחלפות כיאה לחלום של בעל דמיונות.

המחזה הוא מופלא, ההצגה מרשימה, הנפשות תואמות את המכלול כולו. בין עשרות המשתתפים שכולם תרמו את תרומתם לפי הנדרש, בלטו כמובן השחקנים הראשיים והם ישראל בקר ומיכל בת אדם. הוא הוציא מעצמו את המיטב, היא הייתה מסתורית, מאופקת. כאשר בכל אלה שורר מתח. שמעון פינקל גילם דמות מצויינת של איש שנכשל בהליכתו ב'גדולות'. ואשנן מה שאמרתי בהתחלה לא סתם מחזה 'פלוסופי' אלא אחד המחזות היפים שראיתי בשנים אלה.

"הצגת 'הבימה' היא כבדה ומעייפת מאוד. עד כדי כך שלקראת הסוף אתה פשוט אינך מסוגל להתרכז אפילו בדברים היפים הנאמרים מדי פעם על הבימה. ובכך לא עוזרים השחקנים הטובים - כמו מיכל בת-אדם, כמו ישראל בקר או נחום בוכמן, שמעון פינקל, שמואל עצמון, וכל יתר השחקנים הרבים והטובים המופיעים בתמונות הרבות כל כך והעושים כשלעצמם מלאכה טובה.