כך אוהבים אחרים

"עדיין אין תחבורה ציבורית מסודרת בשעות הערב המאוחרות ובכל זאת מתחילים אולמי התיאטרון להתמלא. התיאטרון הלאומי הוא הראשון 'בשבירת הקרח' שהצטבר בחודשים האחרונים סביב התיאטראות ומגיש לנו באולמו הקטן קומדיה קלה, הגובלת בסאטירה פרי עטו של מחזאי אנגלי צעיר. בקומדיה זו מורגש שהמחבר הוא שחקן לשעבר. שום סופר אינו בקיא כל כך בסודות הבמה כמו שחקן המתנסה בעבודה מעשית יומיומית על הקרשים.

המחבר מחדש חידוש מעניין ביותר בשטח התפאורה. העלילה מקבילה של שני זוגות נשואים אינה מתרחשת על שתי במת נפרדות כמקובל, אלא על במה אחת עם כניסות ויציאות נפרדות. זו המצאה נועזת מאוד, המרימה תרומה חשובה לשמירה על העניין והמתח. אייקבורן יודע גם לטוות בכשרון את חוט העלילה ולעולם אין אנו חוזים מראש את העומד להתרחש. חוש הומור מובהק מוכיח אברהם רונאי, סגולה שלא נוצלה אצלו עד כה. אף את פלסטאף שיחק בנימה רצינית למדי ולא שערנו שהוא מסוגל לעצב דמות קומית בקלות ובטבעיות כזאת.

טובה פרדו משחקת בטמפרמנט ובחוש סאטירי בולט. אביבה מרקס מצליחה בעיצוב דמותה המתוסבכת. הצגה משעשעת, סאטירה קולעת על חיי חברה מודרנית 'אצל אחרים'. בימי מתח ועצבנות, טוב להתפרק מהם בהצגה המצטיינת בחידוש שכל חובבי התיאטרון יהנו ממנו. התפאורה, גם הצחוק ואפילו החיוך. תחמושת...

"בימים טרופים אלה, מצא התיאטרון הלאומי את אשר ביקש למצוא בכל מחיר : להוציא את הקהל מקפאונו ולסחוט מעט צחוק מגרונו. הקומדיה האווילית לא הייתה ראויה למשחקו הטוב של הצוות - מרים זוהר ואברהם רונאי, טובה פרדו ושמואל עצמון ואביבה מרקס ואלכס פלג. התפאורה הבנויה על קונוונציית ה'כאילו' היא חלק בלתי מבוטל מבניינה של ההצגה ומהכרת הבמה של יוסף קארל. הדגשת המגוחך באמצעות התלבושות של עדינה רייך, נפגשת כאן עם ההומור חסר היומרות של המחזאי אלן אייקבורן.