הגג

"המחבר - הלל מיטלפונקט עדיין צעיר, בן 27, זקוק עוד לזמן כדי להבשיל ולכתוב מחזה שמרכיביו לא ייראו כאילו נדבקו זה לזה ללא צו אורגני. כל ההדים חודרים אל חלל הבמה כלחנים נרגשים, נחנקים בהמולת הצעקות ההסטריות של כמעט כל הדמויות של ההצגה, פרט לאלו של טליה (דליה פרידלנד) ופנחס (ישראל רובינצ'יק) ובמידה מסויימת גם דמותו של דובי (שרגא הרפז). הפחתה בטונאז' הצריחות הייתה מעלה את רמת המשחק ואמינותו.

הבמאי עמרי ניצן ידע יחד עם האחראי על התאורה, נתן פנטורין, כיצד לתאם את הפסקת הדיבור עם הפסקת האור. ואנו עדיין מצפים למחזה המקורי על במותינו... !

'הגג הוא קורבן של השפעות חריפות מדי ורבות מדי. יש בו כמעט מכל מה שמאפיין את המחזאות המודרנית : נטוראליזם של מחזות כיור המטבח האנגליים, האימה המסתורית, הסוריאליסטית של מחזות האבסורד, מלודרמה פסיכולוגיסטית. יש במחזה גם נגיעות אישיות של מיטלפונקט שהוא לדעתי אחד המחזאים היותר מעניינים והיותר מוכשרים בארץ. שחקני 'הגג' עשו כולם עבודה טובה, אך לעיתים הייתה זו מלאכה כפויית טובה. המתח המאולץ של המחזה, השפיע בהכרח על משחקם שהיה לעיתים מאולץ אף הוא, חסר משמעות במסתורין שבו.

אם יש מי ש'הגג' מהווה בשבילו תמרור חשוב בעבודתו, הרי זה הבמאי עמרי ניצן שיצר הפעם הצגה מגובשת, מאופקת ועצורה כאגרוף קפוץ. זו עבודה ממושמעת מאוד, מופנמת יחסית המתרכזת בעיקר ביחסי הגומלין בין הדמויות שעל הבמה, ובמניעים ולא במסגרת החיצונית ובתוצאות.