מחזור אלכוהולי

"המחזה מעמיס את רוב הכובד על כתפי השחקנים המגלמים את הדמויות הרבות המתרוצצות בו. את חולשת הכתיבה מתקן מונדי במידה רבה במלאכת הבימוי שעשה. מבחינה זו טוב שהסופר הוא זה שגם ביים את יצירתו. אף שאין זו יצירת מופת, ההצגה מצליחה להיות מעניינת ותיאטרלית מאוד. את הפרדוקס הזה יצר מונדי בבימוי תוסס, בדגש נכון על כל סצינה וסצינה. הוא הוביל אותן לשיא בימתי מרשים וחריף. למזלו של מונדי, נפל בחלקו צוות שחקנים טובים היודע להמחיש את התמימות, הפחד והאימה.

שמואל עצמון בדמות הסופר, ישראל בידרמן בכמה וכמה תפקידים שאת כל אחד מהם הוא מעצב בצורה מרשימה. טוביה טבי, בדמויות האלימות שלו, שתי השחקניות הצעירות : מירב גרי ורחל דיין, שכל אחת מהן מצליחה לעצב כמה דמויות ביכולת של גיוון. זהו צוות מלוכד ו"משופשף" היטב. מונדי הבמאי הצליח להכתיב לצוות זה קצב מסחרר, שתעלולי הצליל והתאורה הם לו משענת נאמנה. אינני חושבת שכוונתו של מונדי לעצב יצירה במתית בעלת עומק פילוסופי התגשמה. אך הוא הצליח להגיש הצגה מעניינת ומרתקת לעיתים והרי זה הישג חשוב.

"אין זו הפעם הראשונה שמונדי, המורד הנצחי, הילד הנורא של התיאטרון הישראלי, עובד ב"הבימה". במשך השנים, נעשים מחזותיו אישיים יותר, אנטימיים ולכן גם עשירים יותר. הפעם זכה מונדי, בצוות שחקנים מעולה, הנהנה כמוהו מן הצעקות ההסטריות, מרגעי הייאוש ושניות האושר של ההצלחה שכולם יחד, מהווים את הסם המשכר ששחקנים ואנשי תיאטרון בכלל מתמכרים לו.