יושע עגל

"אף שאין הרומן 'יושע עגל' שכתב ישראל יהושע זינגר, בבחינת יצירת ספרות גדולה, יש בו בכל זאת סגולות אחדות, שבשלהן אין לדחותה על הסף. אפילו בתור תעודה סוציולוגית יש בה היום עניין בלתי מבוטל, שכן בקיאותו הרבה של זינגר בעולמם של החסידים וחצרותיהם, המתוארים כולם בריאליזם נוקב, אפשרה לו לתת ביטוי לעולם שלבני תמותה רגילים אין כניסה אליו. אלא שתיאוריו של זינגר, שהם בוודאי מגמתיים במפורש, מעלים עולם של יצרים אפלים ושל תאוות אסורות, שעיצובם רחוק מלהחמיא לאותו עולם. אין זה, מכל מקום, רומן שאהבת ישראל מבצבצת בין שורותיו: אל הריאליזם הנוקב חודרת סאטירה ארסית.

בהמחזה של יואל זילברג לא הובן דבר זה, ואם הובן - נסתלף במזיד. היה זה ניסיון להחליק את הסאטירה, להקהות את העוקץ ולהעלות במקומם סיפור פשטני ותו לו. אם ברומן מסווים הפולקלור וגינוני ההווי היהודיים את מציאותו של עולם יצרי שחור משחור, הנה נראה כי בהצגה משמשים אותם סממנים כמטרה לעצמה: כהצגה נוסטלגית ומתייפייפת של עולם אקזוטי, שנוח להתרפק עליו.

על הבמה שלטה תפאורתו גדולת המימדים, והמרשימה כשלעצמה, של דוד שריר. אלא שבמהלך ההצגה הפכה תפאורה זו לפיל לבן, שכן הבמאי לא ידע לנצלה כראוי. דלתות נפתחו ונסגרו; הבמה התסובבה, אך כל זה לא שימש תפיסה במתית כלשהי. בתלבושות, לעומת זאת, נעשה נסיון מובהק לייפות, ובמקרה של הנשים, אפילו להצטעצע, שלא לצורך. 

התבלטו כאן כמה שחקנים. יעל פרל הצליחה לשוות נוכחות דרמטית משכנעת לתפקיד השטוח שהטילו עליה. הוא הדין בעדי לב, בתפקיד בת הקברן המפגרת בשכלה. בהופעתו של שמואל וילוז'ני בתפקיד הראשי, הגם שאין זו אשמתו, שעל התפקיד נכפתה קונספציה תמהונית של "גלגול" שמטרתה להקנות מימד אקזוטי ו"מיסטי" למתרחש. קונספציה זו העמידה בפניו דרישות שהן מעבר לאמנות המשחק, ואם עמד וילוז'ני בכבוד במשימה זו, הרי זה באמת הישג הראוי לציון".