בונקר

"בין השנים 1948-1950 עוצבה דמותו של 'מחזה מלחמת השחרור' : 'הוא הלך בשדות, 'בערבות הנגב' ו'הם יגיעו מחר', קבעו נוסח וסגנון שנדמה שהם מלווים אותנו עד היום. עיצוב ריאליסטי כמעט דוקומנטרי של הגיבורים, שפה 'צבאית' מעודכנת שנדמה כאילו הועתקה מן הבונקר אל הבמה. דיון ארוך ומייגע בשאלות מכאיבות כמו 'טוהר הנשק, 'פער הדורות, 'קדושת החיים' מול החובה להביא לקבורה את המת.

קהל צופי התיאטרון ב48-50 קיבל באהבה את חולשותיה של 'דרמת מלחמת השחרור' משום שאהב לראות את עצמו משתקף על הבמה ומזדהה הזדהות מידית עם בן דמותו הדרמטי, שדיבר והתנהג כמוהו. גם חיילי 1983 מוצאים את בני דמותם על הבמה, כל מה שנוגע בסלנג, ללשון הצבאית, לסגנון המדים ולסוגי הנשק.

אלא שבינתיים בגרנו אנו והתיאטרון, ראינו דרמה עברית-ישראלית המסוגלת לא רק להעתיק מציאות אלא גם להתמודד עימה, התמודדות דרמטית, והשטחיות הבנאלית של מחזה דברני, אך מלא מוטיבים ספרותיים ברמה זו או אחרת אינה יכולה לזכות עוד ליחס סלחני. נקודת האור של הפקת 'בונקר' היא משחקם של הצעירים הנראים טבעיים מאוד ועל כן אמינים בדמויות שהם מגלמים. אורי אברהמי, שמואל וילוז'ני, שאול מזרחי ועמי טראוב מצליחים בעיקר בקטעי ההווי לעורר עניין ומתח.