פרוד זמני

יואש ונעמי, שניהם בשנות ה-30 לחייהם, נשואים זו לזה פלוס ילדים. הוא - מרצה לספרות עברית. היא - מרצה לתיאטרון, הגיעו לנקודת משבר בחייהם המשותפים.  

כדי ללבן את הבעיות בינם לבין עצמם, הם פורשים מן המסגרת הביתית-משפחתית, נוטלים לעצמם פסק זמן וחדר בבית מלון לא רחוק מביתם, ממנו הם יכולים להשקיף פיזית על דירתם, וגם על חייהם המשותפים שעלו על שרטון. בפרק זמן של אחר הצהריים, לילה ארוך והבוקר שלמחרת, הם מדברים הרבה בינהם, ובמישורים מקבילים על ציפיות שלא מומשו, על בגידות שמומשו, על אהבה שהגיעה לסוף הדרך, על מורה דרך רוחני שנמק כדרך כל בשר ומת מסרטן. לתוך השיחות והדיבורים המתישים, נכנסות ונזשרות בחיי הזוג שתי דמויות נוספות: ברקו, ידיד משותף ומחזאי, הבוגר מהם בשנים, בנסיון ובכשלונות, ומנסה למשוך את יואש אל הפתרון הקל: להודות בתבוסה האישית ולבחור בחופש. הדמות השניה היא החדרנית הצעירה הנכנסת ויוצאת לחדר וזועקת לעזרה שלא נענית, ובעוד כל השאר עסוקים בדיבורים היא עושה את המעשה הטראגי הקיצוני: מנסה ליטול את חייה.  

מה מביא השחר העולה לחייהם של נעמי ויואש? - מעט תקווה ונסיון נוסף להתמודד עם העתיד בכוחות משותפים, כשנקודת המוצא השתנתה והיא נטולת חלומות רומנטיים ומשאלות אידיאליות.