ביבוף

"ביבוף' של יוסי הדר הוא אחד המחזות הישראליים המעטים, הניגש אל חווית השואה בישראל לא כאל סיפור של סבל אנושי המעורר רחמים, או כאל עלילה בעלת משמעויות לאומיות. דומה, כי יוסי הדר אומר באמצעות עלילה על נער, שנכנס בו דיבוק נאצי בישראל של 1968 - כי כדי להישאר שפויים, עלינו לפתוח את הקופסה השחורה של השואה ורק אחרי שנתמודד באומץ עם העיוות הבלתי נמנה שהיא הותירה בנו, נוכל לשרוף את תוכנה.

על רקע תפאורה עשוייה היטיב של אלי סיני, המיטב להעביר אווירה של בית חולים לחולי נפש, מוביל לבינסון את שחקניו כשהוא מנסה לשמור על האמינות האנושית הבסיסית. לשלמה בר-שביט זה בא יחסית בקלות. הדמות שהוא מעצב של הדוד נוח שהשרדותו תלוייה בהשתתפותו במשחקי השואה של אחיינו, היא החריפה והשלמה ביותר. ההישג המשחקי הנועז ביותר הוא של אוהד שחר בתפקיד הנער, בן הדור השני, הנושא בעול סבל הוריו. נחום בוכמן בתפקיד האב מעצב דמות סמפטית, המעוררת אהדה לכאבה הפאסיבי.

עדה טל, דומה שחוששת לאבד את אהדת הצופה. יוסי יבלונקה בתפקיד כפוי טובה של פסיכיאטר, משלים את החמישיה המשרתת נסיון אמיץ ובעל ערך של היגד דרמטי על הנושא המהותי ביותר בחוויתנו האישית. זו הצגה חשובה בגלל האמירה של המחזה לגבי יחסינו כחברה וכיחידים אל חווית השואה, שכולנו - אלה ששרדו ואלה שנולדו אחר כך כך - הניצולים שלה.

"הבמאי מיכה לבינסון והשחקנים הקדישו עבודה רבה ומדוייקת. הם עיצבו דמויות מגובשות ויצרו הצגה בעלת קצב וצורה. שלמה בר-שביט מעצב בצורה מצויינת, קריקטורית למחצה, דמות של איש עסקים יהודי, ערמומי וחלקלק ועם זאת מטורף למחצה גם בערמומיותו. עדה טל מעולה בתפקיד האם היהודיה, אוהד שחר בתפקיד הנער החולה, נותן עיצוב משובח של שני צידי הדמות. יוסי יבלונקה ונחום בוכמן עובדים יפה בתור הפסיכיאטר ואבי הנער. התפאורה של בית חולים סטרילי לא חדש, משכנעת בממשותה. עיצב אלי סיני.