ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
הקונטרבס
- הצגה מספר: 394
- הצגת בכורה: 01/01/1987
יוצרים
- מאת: פאטריק זיסקינד
- תרגום: גד קינר
- בימוי: יוהן טאוב
שחקנים
- בביצוע: שמואל עצמון
על ההצגה
לגיבורו של המחזה אין שם. בהוראת הבימוי הראשונה כתוב "מישהו מוזג לעצמו בירה". מישהו. הכלליות בהתגלמותה. הכללי כתוכנית. איך הופכים זאת לחי, למוחשי ? טוב - לדוגמה כרגע : - המישהו הזה הוא נגן קונטרבס בתזמורת הממלכתית . המישהו הזה חי בדירת חדר. המישהו הזה אוהב אהבה נכזבת. המישהו הזה אינו מרוצה מחייו. המישהו הזה מסוכסך (מידי פעם) עם עצמו. המישהו הזה הוא, איפוא, אדם כמוך וכמוני, החי חיים מיוחדים במינם, ויחד עם זאת, חיים שיש בהם הרבה מן המשותף עם חייהם של אנשים רבים בחברה שלנו. כי - תיאורטית כרגע : - במה נעלה מעמדו של קונטרבסיסט בתזמורת ממעמדו של מישהו ליד המכונה השלישית באולם המפעל או ליד שולחן-הכתיבה השלישי במשרד ענק ? המישהו זה המספר, המפטפט, והמרצה בשנינות ובהומור, עוצב ע"י המחזאי בשפע של טוב לב ואהדה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"שמואל עצמון אוהב ככל הנראה את התפקיד שלו. הוא משחק אותו בהתלהבות. אולי בהתלהבות גדולה מדי. סוף כל סוף זו נשמה כבוייה של איש קטן אפור. הפער בין אפרוריותה של הסיטואציה לבין הבומבסטיות של דרך הגשתה, עשו את המונולוג הזה לפטאטי במקצת. אבל אפשר בהחלט שזה עניין של תפיסה.
ובמסגרת אותה תפיסה אני מוכרח להודות ששמואל עצמון עושה מלאכה מכובדת. הוא באמת אוהב את הדמות הזאת והאהבה בהחלט עוברת אל הצופים. תרגומו הרהוט של גד קינר בוודאי מסייע כאן במידה רבה.