השדרה
- הצגה מספר: 398
- הצגת בכורה: 10/01/1988
- מספר הצגות שהועלו: 7
יוצרים
- מאת: עירא דביר
- בימוי: יוסי אלפי
- תפאורה ותלבושות: אריק סמית
- ניהול מוסיקלי: פולדי שצמן
- תאורה: אריה כץ
שחקנים
- נפתלי: אברהם מור
- מלינסן: אברהם רונאי
- אברום: אריה אליאס
- צביה: עדה טל (טרייבמן)
- שושנה: טובה פרדו
- אסתר: מרים גבריאלי
- ליאון: אליעזר יונג
- ד"ר ווילי: שמואל (מולה) רודנסקי
- נחום היפה: ישראל רובינצ'יק
- זוג אוהבים: מירה ברנט, ירון כהן, מיכל מתתיהו
- סבל: ג'רמי סטולר
- עובד עירייה: יוסי לוס
על ההצגה
(ההצגה ירדה בגלל מחלתו של שמואל רודנסקי)
המחזה מציג הווי של קשישים שיצאו לגימלאות, כפי שהוא נרקם באחת משדרות ת"א, כמה ספסלים בצל הפיקוסים ליד הקיוסק הפינתי.
יש ביניהם יחסי אהבה ושנאה, חברות ובדידות. זקנים המנהלים הווי חיים של חיזורים קטנים, קנאות וקצת רכילות ומעבירים את השנים שנותרו להם לחיות.
השלווה מסתיימת כאשר העיריה מחליטה להרוס את השדרה. כדי להרחיב את הכביש היא מוכנה להקריב את העצים ובעיקר את הקשישים, הנפגשים מידי יום בין הספסלים.
הקשישים אינם מוכנים לקבל את רוע הגזירה ומתגייסים למאבק נגד העיריה הרוצה לגזול מהם את פיסת השדרה שלהם בשם הקדמה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"בתכניה של ההצגה מיוחסת האמירה 'הזקנה היא איפור' ליהושע ברטונוב, אבל למעשה היא לקוחה מתוך שירו של אלתרמן המוקדש ליהושע ברטונוב עם קבלתו את פרס ישראל. אבל ברטונוב ואלתרמן ידעו את מה שאנו יודעים היטב, שהזיקנה אינה איפור אלא מציאות העורבת לכל אחד מאיתנו וסופה הוא 'ילדות שניה ושכחה גמורה, לא שן, לא עין, ולא טעם ולא כלום' (כמו שכתב שקספיר ב'כטוב בעיניכם'). ואם לגבינו הזיקנה היא ה'בקרוב' שלנו הרי גם לשחקנים מגיע הרגע בו הזיקנה אינה איפור אלא עובדה, וקשה יותר למצוא תפקידים ולעשות אותם כהלכה.
לכן, יש איזה פן יפה בעצם העלאת 'השדרה' שעלילתה - ובה שמונה קשישים הלוחמים על כבודם ודרך חייהם - מאפשרת ליהוק לשחקנים וותיקים. לשמואל רודנסקי יש נוכחות נפלאה, חמה, רכה ואבודה וכל רגע שהוא על הבמה בתפקיד הרופא הקשיש הוא רגע של חסד תיאטרוני. אליעזר יונג מעצב תפקיד קטן ומכובד בדמות נגן הפילהרמונית המזדקן וגם עדה טל בתפקיד צביה או ישראל רובינצ'יק בתפקיד הקטן של הנווד מביאים אל הבמה עולם שהוא מעבר למה שהמחזאי העניק להם.