ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
טיול בין העצים
- הצגה מספר: 413
- הצגת בכורה: 05/08/1989
- מספר הצגות שהועלו: 55
יוצרים
- מאת: לי בלסינג
- תרגום: יהונתן גפן
- בימוי: לאונרד שך
- תפאורה: אלי סיני
- תאורה: אריה כץ
שחקנים
- בוטביניק: שלמה בר שביט
- הנימון: אלכס פלג
על ההצגה
בשיתוף עם "תיאטרון יובל"
"דיבורים, דיבורים דיבורים - זה עדיף על מלחמה, מלחמה, מלחמה"
וינסטון צ'רצ'יל
הנימון: כל הממשלות השקיעו מאז ומעולם בחימוש מוגזם, אבל האנושות, בכנות, שונאת מלחמות".
בוטביניק: אם האנושות הייתה, בכנות, שונאת מלחמות, היו עכשיו בעולם מליונים אנשים כמונו, ורק שני חיילים".
("טיול בין העצים", מערכה 1 , תמונה 1)
העולם הזה שלנו, היום יותר מאי פעם, עומד בפני סכנה ממשית למלחמה אטומית שכנראה תשמיד אותו מהיסוד. בזמן שכל האנושות עסוקה בחימוש גרעיני מטורף, נדמה שרק שני אנשים מנסים למנוע את האסון הנורא הזה: אנדרי בוטביניק הרוסי וג'ון הנימון האמריקאי - שני דיפלומטים שהעבודה שלהם היא להציל את היקום, לא פחות ולא יותר.
המגעים בז'נווה מקרבים את שני הדיפלומטים זה לזה. וגם למסקנה האיומה, ששיחות השלום שלהם הן הצגה אחת גדולה. העולם הוא מחסן נשק ענקי והפיצוץ בלתי נמנע.
כמו במחזה "מחכים לגודו" של סמואל בקט, אין להם פתרון. הם רק מחכים. כשמסביב ממשיך העולם המטורף לחמש את עצמו ובכל רגע עתידה להתחיל מלחמת העולם האחרונה "סתם בגלל שאיזה מחשב יהיה עצבני פתאום"... הם מתנחמים בידידות האנושית בין שני האנשים , ובטיול בין העצים, שלקראת סופו אומר הדיפלומט הקשיש ושבע המגעים, אנדרי בוטביניק:"כל העצים האלה, בסוף הם יגדעו אותם אחד אחד. בטח יעשו מהם שולחנות דיונים. השיחות יימשכו עוד מאות שנים, אם יהיה לנו מזל".
והשיחות, כידוע, עדיין נמשכות. מי יתן ויהיה לנו מזל. אמן.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הנציג הסובייטי במשחקו המלוטש של שלמה בר-שביט הוא ציניקן, משחק בערמומיות, אך גם באנושיות, בעמיתו האמריקני הרציני נורא והאידאליסטי בביצוע היפה של אלכס פלג. מורגש היטב שהמחזאי אינו יודע איך לסיים את המחזה ובעצם 'תוכו' ומסרו של המחזה מעורפלים למדי. אבל העיקר הם שני השחקנים הוותיקים והמנוסים, תחת ידו האמונה של לאונרד שך, ואלה יוצרים יחד אשליה של טיול מהנה בספירות הגבוהות של המדיניות.
"הבמאי לאונרד שך קיבל לרשותו שני שחקנים מצויינים, מן המעולים שיש לנו. את שלמה בר שביט ואת אלכס פלג. הזוג נפגש ארבע פעמים, פגישה בכל אחת מעונות השנה, אשר מכל אחת מהן הם יוצאים בידיים ריקות. הבמאי הצליח לעצב שתי דמויות ברורות. האמריקאי הצעיר יחסית והנלהב שאינו מסוגל לקבל את המצב שלפיו כל ועידה נוספת אינה אלא הסוואה נוספת. שני השחקנים עושים עבודה טובה, נוכחותם מרשימה.