זהב

"אולי הישגה העיקרי של הצגה זו, שהכל נראה בה כאילו הוא תלוי ונוצר על ידי השחקנים. כמו שהדמות שהיא משחקת שולטת בחיי שאר הדמויות, כך ליא קניג שולטת בבמה ביד רמה כשהיא עוברת בהרף עין מקשיחות לרכות, בחומר שמוכר לה היטב ובכל זאת מקבל נימות חדשות גם כאן. עופר זוהר, בהופעה ראשונה בתיאטרון מקצועי, יוצר תפקיד מצויין של הבן האבוד שעליו האמא הגדולה לעולם תצטרך להגן, ושולי רנד בתפקיד הבן האובד, מעצב דמות יצרית מרשימה, שיודעת לנצל היטב את הרגעים הקומיים במחזה.

נאוה זיו יוצרת תפקיד אפיזודי מעולה גם אם לא מגוון במיוחד, כאשתו הזנוחה, ורולף ברין משלים את רקע קיומן של הדמויות בדמות אפיזודית עוד יותר. גם במחזה שלפנינו עולמו של יוסף בר-יוסף הוא עולם קטן של אנשים אומללים וקשים המחפשים אהבה וקשר ולפעמים טועים לחשוב שהזהב יכול לבוא במקום אהבה. המוזיקה המעולה של רביב גזית מקנה לסיפור אלמנט חשוב של מתח.

אופירה הניג הצליחה לעצב את הסצינות הקצרות והמקוטעות כמין תנועות לקראת מגע שלא יכול להתממש. היא מצאה את שביל הזהב בין הריאליזם לסמליות. חולשתה היחסית של דמות אחת איננה פוגמת ברושם הכללי של מלאכת תיאטרון נאמנה ומשכנעת.

"זהו מחזה התובע תיזמור מעודן. מפני שזהו מחזה על יחסים שבריריים. ויחסים שבריריים קשה לשחק. מפני שאלה יחסים טעונים, שתיקות ושאר קשיי הידברות. זהו בעצם סגנונו של בר-יוסף, אפשר לומר הניב הדרמטי הפרטי שלו. על כן נראה לי, שיש לשבח את הבמאית הצעירה אופירה הניג, ששקדה בראש ובראשונה על טיפוחה של תחושת הצוות בהצגה הזאת.

ואמנם, הצגת 'זהב' בבימויה, מתוזמרת כהלכה ומערכת היחסים בין השחקנים היא מסכת תיאטרונית רגישה להפליא. זה זמן רב שלא ראיתי על בימותינו משחק, שבו השחקנים נותנים את עצמם, מביאים מעצמם, עד כדי כך שהמורכבת ביחסים נעשית אמינה - גם במקומות שאינם כך במחזה.

ליא קניג, נפלאה כבעלת חנות הגרוטאות, קשת יום ודומיננטית. תפקיד כביר של שחקנית גדולה. תענוג לראות את רגישותו של שולי רנד ואת שתיקותיו הטעונות של עופר זוהר, את נוכחותה הבימתית המרתקת של בשמת אלוני, אך גם של נאוה זיו ורולף ברין. תיאטרון של צוות משובח. אכן שווה זהב.