המשרתת צרלין

  • הצגה מספר: 416
  • הצגת בכורה: 25/01/1990
  • מספר הצגות שהועלו: 25
המשרתת צרלין

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

צרלין הינה הגיבורה המרכזית ברומן "החפים מאשמה" המורכב מאחד-עשר סיפורים שהיא הדמות המפעילה את כל הסובבים אותה כדי להגיע למטרה שהציבה לעצמה.   צרלין יודעת להבחין היטב בין "טוב" ל"רע", אך בוחרת להפקיד את מצפונה, או, אם נרצה, את ה"אני העליון" שלה אצל מי שהעלתה אותו לדרגת "קדוש", "חכם", "מנהיג".
 
צרלין היא נערה כפרית שנשלחה בילדותה לשרת בבית אדונים. בת האדונים הינה כבת גילה וכל חייה של צרלין מתנהלים בצל ההשוואה הזאת. עם התבגרותן נישאת בת-האדונים (הגברת הבארונית) ויולדת בת (הילדגארד). צרלין מתמנה לשמש כאומנת לתינוקת. לגברת הבארונית יש בית, מעמד, כסף, בעל, מאהב ובת. צרלין לעומתה עלתה בדרגה, ממשרתת לאומנת. היא נוקמת במשפחה כולה על ששדדו את עלומיה, יופיה, כוחה  - את כל חייה. נקמתה אכזרית ואיומה ועם זאת, נקיה, שקטה ואפילו מנומסת ומעל לכל - בלתי ניתנת להוכחה. כל התגעשות היצרים והאכזריות מצופות בגלזורה מבהיקה של התנהגות "נאותה".

הקשר האמיץ החם המעוות שנוצר בין "המלכלכים" ל"מטאטאים", בין השולטים לנשלטים מחייב השוואה וממילא יוצר רגשות קנאה ושנאה המביאים לנקמה.

תמונות מהצגה

ביקורות

"הסיפור של המשרתת צרלין המספרת על הרומן הגדול שלה עם מאהבה של גבירתה, שעה שבאמת הייתה מאוהבת כל העת בבעלה של גבירתה, כפי שכתב הרמן ברוך, הוא התבוננות המדהימה בעמקותה לתוך טיבן האמיתי של האהבה והתשוקה המינית. פירוש משמעויותיו המורכבות של הסיפור יחייב מסה שלמה ולא כאן המקום לכך. אולם דליה פרידלנד בתפקיד היחיד שלה, נותנת ביצוע מעודן, חזק המצביע על הנקודות הנכונות בטקסט המיוחד במינו שבידה.

בועז עברון. "ידיעות אחרונות". 14.02.1990

סיפורה של המשרתת צרלין לקוח מן הרומן "החפים מאשמה" של הסופר האוסטרי-יהודי, הרמן ברוך. אין זה חומר דרמטי וכיוון שאינו זוכה גם לעיבוד בימתי הולם, הרי הוא מוצג כתלוש מכל הקשר ובוודאי שאין בו כדי לפרנס ערב של תיאטרון. דליה פרידלנד שנטלה על כתפיה משימה בלתי אפשרית זו, אכן אינה יכולה להפיח רוח חיים בסיפור הזה.

האפשרות להציג את עולם האצולה מבעד לעיניה של משרתת המקדישה את כל מרצה להתחרות בגבירותיה על חסדי מחזריהן, טושטשה, וגם הבמאית מירי שומרון גילתה אוזלת יד מפליאה באי יכולתה להדריך את השחקנית בכיוון זה וכך מה שיכול היה להיות דרמה זעירה, הוצג כסיפורה הבלתי מעניין של רכלנית, שהעמדתה במרכז נהפכה לפטאטית במקום לאירונית. זהו ערב שנולד מתוך טעות.

אליקים ירון. "מעריב". 14.02.1990