אלזה

אלזה לסקר-שילר מגיעה לירושלים בשנת 1939 ופוגשת אינטלקטואל יהודי גרמני כבן 35 בשם ורנר הרמן, (דמות בדויה) שהיה מבכירי מבקרי השירה בגרמניה, ונאלץ אף הוא לברוח ממנה ב-1933 לצרפת ומשם ב-1938 לארץ ישראל.   מאחר שאיש מבין מוקיריה ומכריה איננו מקבל את פניה, היא עוברת להתגורר בחדרו של ורנר, המעריץ אותה ואת שירתה.   אט אט מגלים השניים שציפיותיהם להשתלב בחיי התרבות והיצירה הספרותית בירושלים אינן מתגשמות. למרות המקורות היהודיים של שירתה של אלזה לסקר-שילר אין הציבור מגלה בה ענין, והיא מתקשה להוציא לאור את ספרה. קשיים אלה נבעו לא רק מסרובה להרשות לתרגם את שיריה לעברית, אלא גם מאישיותה המיוחדת אשר לצד הגאוניות ,היו בה תכונות אנרכיסטיות ואינפנטיליות שהחרידו את שלוותה של הבורגנות הייקית.  

ורנר, שהשתייך לחוגים האקדמיים בברלין, יכול היה להתאקלם בירושלים, אלא שהצטיינותו כמבקר וחוקר סיכנה את מעמדם של אותם יוצאי גרמניה שהקדימו אותו בעלייתם ארצה, והללו סרבו בכל תוקף לאפשר לו לפרסם מאמרים או לקבל משרה באוניברסיטה.   למרות השבר הנורא בעולמה הפיסי והתרבותי ועל אף קשיי הקיום בירושלים, ממשיכה אלזה לסקר-שילר לכתוב, והיא תובעת מורנר שיסייע לה להוציא לאור את שיריה החדשים. ורנר להוט לערוך את הספר ולכתוב בו מבוא כדי לזכות באמצעותו בדריסה בחיים הספרותיים בירושלים.

הוא עושה כמיטב יכולתו, אך נדחה שוב ושוב על ידי הוצאות הספרים.   תוך כדי מאבקם המשותף מתאהבת המשוררת הזקנה והחולה בורנר הצעיר ממנה בשלושים שנה. אהבתה אליו עמוקה ואירוטית, אך ורנר אינו מסוגל להעתר לתביעותיה למרות ההערכה וההערצה הרבה שהוא רוחש לה. מאידך, הוא נקשר אליה בתלות נואשת, משום שהיא האדם היחידי עימו הוא יכול לחלוק את חווית הגלות מגרמניה ואת געגועיו ושנאתו אליה.   ככול שגובר תסכולם מקליטתם בירושלים כן מחריפים גם היחסים האישיים בין השנים. אהבתה כלפיו נעשית כפייתית וכמעט אלימה, עד אשר הוא נאלץ לעזוב את חדרו ולהסתתר מפניה. אלזה איננה מרפה ממנו. היא מגלה את כתובתו החדשה ומאלצת אותו לקבל אותה שוב לחדרו.

עד מהרה מתברר כי שפיות דעתה הולכת ומתערערת. היא מתמוטטת במהלך קונצרט קריאה של שיריה, ושוקעת בעולם של הזיות. היא תובעת מורנר לסייע לה להקים לונה פארק לילדי ירושלים, ולהשכיר חמורים לתיירים הפוקדים את העיר העתיקה. ולתדהמתו היא אף מקיימת דו-שיח קולני עם האלוהים לעיני העוברים והשבים ברחובות.   ורנר, שסבלנותו פוקעת, מנסה לאטום את עצמו כלפי סיבלה. היא ממשיכה לענות אותו בתביעות אהבה, עד שהוא נאלץ לברוח בשנית. הפעם הוא איננו מוצא מקום אחר להתגורר בו.   אחרי יומיים של שוטטות בגנים ציבוריים, הוא שב לחדרו ומוצא את אלזה שדעתה כבר נטרפה עליה.