קערת העץ

"אין סכנה גדולה יותר לשחקן זקן מאשר לשחק זקן. אתה יושב באולם ולעולם אינך יודע אם המעידה היא של הדמות או של השחקן, ואם כשאתה מתרגש איתו אתה נותן כבוד לשיבתה של הדמות או לשיבת השחקן. לשיבחו של שמעון פינקל יאמר שהוא מצליח להתגבר על המכשלה הזאת, בעיקר בחלקה השני של ההצגה. הוא מצליח בחלק זה להשתמש בשיבתו כבנתון משחקי. כשהוא מסיר את כובע הבוקרים מראשו במעין תנועת סירוב החלטית, וחובש אותו שוב וצועד לעומק הבמה, אי אפשר שלא להתרגש.

לתשומת לב לא פחותה ראויים שני שחקנים עולים חדשים : ביאטריס אברמוביץ' ופאבל ציטרינל. לשניהם נוכחות אמינה ושניהם גם השתלטו היטב על השפה. זוהי הצגה שנועדה לשרת את פינקל. מגיע לו שיעלו הצגה בשבילו. הבמאי יורם פאלק הצליח להוציא משפע סגנונות המשחק הצגה מאוזנת שמציגה את הבעיה בפשטות שלה.

"במרכז ההצגה עומד שמעון פינקל. שחקן שלעולם לא נס ליחו והוא גם מצליח להפתיע במשחק החדור בחמימות אנושית וביכולת אמיתית להעביר לצופה תחושה של כאב ותסכול ובדידות - ולא מכוחו של הטקסט הבנאלי, אלא מכוחה של אמנות המשחק. אהבתי את ביאטריס אברמוביץ' ואת ברוריה אלבק, את אברהם מור ואת אליעזר יונג, את פאבל ציטרינל ואת דוד שמול. אך הערב שייך לפינקל. לאנושיות הסוחפת שלו, של שחקן שביטא בהופעתו את תמציתה של כל הדרמה הזאת.