קרוב יותר

"הפקה יפה, מעניינת ועכשווית, של מחזה בריטי בן זמננו, העוסק ביחסים בין שני זוגות שנפגשים, נפרדים וחוזר חלילה, על רקע לונדון הקרה והמנוכרת של שנות התשעים. מחזהו של פטריק מרבר כתוב ובנוי בלשון ובשפה שמאפיינת את הגל החדש של המחזאות הבריטית הצעירה. התרגום המצויין של יונתן גפן מעביר את תחושת העכשוויות והבוטות במהימנות ובטבעיות רבה.

הבימוי של אילן רונן מצליח להעביר יפה את שני המימדים של המחזה. רונן יצר הצגה מהירה וקצבית, שנותנת ביטוי לרוח המחזה והתקופה והצליח גם לשדר את תחושת הכאב והבדידות שעולים בעיקר באמצעות המשחק הטוב, האמין, המשכנע והרגיש של כל אחד מארבעת השחקנים במחזה : מיקי פלג, אלון אבוטבול, נתן דטנר ונטע מורן. גם התלבושות והמוזיקה מסייעות ליצירת האווירה. הצגה חזקה, מרשימה ונוגעת ללב.

"לפני מספר חודשים כשבקרתי בלונדון, הלכתי לראות את ההצגה המדוברת ביותר של השנה, closer מאת פטריק מרבר ומאד התאכזבתי. זה נראה מנוכר, מתוחכם וקצת מנותק, בהתאם לקודים המיניים של ה'ננינטיז' אבל בהחלט לא משהו שמשאיר חותם עמוק. הגרסה העברית לשלאגר הלונדוני הזה סיפקה לי סוג של חוויה מתקנת.

ההפקה המחושבת והמעודנת של אילן רונן, בתרגומו הנפלא של יונתן גפן, גילתה את הפן האנושי והמורכבות הרגשית שמאחורי השורות השנונות של מרבר. מבלי לשנות כמעט דבר בטקסט המקורי נולדה הצגה אחרת שיש בה כאב, בלבול ובעיקר המון חמלה. הביצוע של רביעית השחקנים בהדרכתו של אילן רונן היא מלאכת מחשבת של משחק מעוצב ורגיש.

מיקי פלג גסה וזנותית בדמות אליס, נטע מורן קרירה בדמות אנה, אלון אבוטבול כדן משכנע בחן ובחביבות שלו ומעל כולם נתן דטנר בדמות לארי מגיש משחק מרתק. התפאורה של אדריאן ווקס והעריכה המוסיקלית של שפי ישי מוסיפים הרבה לאווירה הנכונה שבה ההתרחשות הזו הופכת למחול תאווה פוסט-מודרני אמיתי. בהחלט כדאי לראות.