מכתב אהבה (כמו עינוי סיני)

  • הצגה מספר: 521
  • הצגת בכורה: 02/06/1999
  • מספר הצגות שהועלו: 17
מכתב אהבה (כמו עינוי סיני)

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

"הבימה" בשיתוף פסטיבל ישראל.  

מונולוג של אם מבוגרת, שמשפחתה חוותה את הטרגדיה האכזרית של מלחמת האזרחים בספרד. אבי המשפחה, איש צבא, שהתעקש לשמור אמונים לממשלה הרפובליקנית, הועמד לדין ונידון למוות. האם נאלצה לעזוב את בנה האהוב בעיר שדה קטנה ומרוחקת ולעבור לגור בערים גדולות כדי לעבוד ולסייע בכלכלת המשפחה. בגיל חמש עשרה מגלה הבן מסמכים, שמהם מתבררת לו מעורבות אמו בהצהרות על פעילותו הפוליטית של אביו. תגלית זו גורמת לו זעזוע עז, המערער את אושיות עולמו, מבגר אותו בבת אחת  ויוצר את התשתית לקרע העמוק המתגלע ביחסיו עם אמו - יחסים אדיפליים, שהתלות ההדדית שביסודם מתעצמת בהיעדרו של האב. המונולוג שכתב גדול המחזאים הספרדים בני זמננו, פרננדו אראבאל, מתמקד בטרגדיה של מלחמת האזרחים בספרד מנקודת מבט אישית מאד וממרחק שנים, שלא הקהו כהוא זה את עצמת הכאב ואת כוחם של הזיכרונות. במונולוג נשזרות בדברי האם גם תגובותיו של הבן הנמען, ומערכת היחסים, הנפרשת מבעד לדו-שיח המתנהל במחשבות האם, מציגה בפנינו אשה מבוגרת וחכמה, שהחיים גם מתקו לה, אך בעיקר התעמרו בה. השיבה אל העבר ומתיחת הגבולות במקומם מובילות את הצופים בהדרגה לעבר שיא, שבו מתבצעים התיקון והזיכוך הנכספים.

תמונות מהצגה

ביקורות

"הצגת היחיד 'מכתב אהבה' היא מפגש חוויתי חזק עם שחקנית גדולה. במחזה היחיד שכתב הספרדי פרננדו אראבל במיוחד לאורנה פורת היא מגלמת דמות של אישה מבוגרת החוזרת וחווה את זכרונות ימי הילדות והנעורים של בנה ומתמודדת עם טרגדיה משפחתית שנכפתה עליה במלחמת האזרחים בספרד. מכלול הרגשות והשינויים החדים החלים בהם ללא הרף, מציבים אתגר קשה בפני שחקנית. אורנה פורת עומדת בו בכבוד.

הבימוי של איציק ויינגרטן והמוזיקה של באלדי אולייר - יוצרים מסגרת בימתית ואווירה קצת יותר מדי תיאטרלית. אבל המפגש עם פורת הוא חוויה תיאטרונית חזקה ומשכנעת מאוד ועל על כך היא ראוייה לכל הכבוד.

שוש וייץ. "ידיעות אחרונות". 6.6.1999

"זהו ערב של אורנה פורת. לכאורה היא מגישה את המונולוג בטון ענייני מאוד, כמעט יבש אבל אט אט מתברר שמתחת ליובש הזה יש עוצמה של הר געש. כוחה של אורנה פורת הוא בחילופים מרתקים של מצבי הרוח. יש והיא כולה תקווה ויש שהיא התגלמות של יאוש. יש שהיא אוהבת צעירה ופורחת, יש שהיא אם שידעה שנים של צער, תסכול ואכזבה.

הבימוי הדיסקרטי והרגיש של איציק ויינגרטן והבמה הנבונה שעיצבה פרידה שוהם, מהווים תרומה משמעותית להצגה זו. זהו ערב מרגש ולעיתים מצמרר, של שחקנית גדולה שאין במשחקה אף לא רגע של התרופפות. היא מגלמת את האם הגדולה כמו דמות כבירה מן המיתולוגיה. אבל היא גם אם אמיתית, בשר ודם כמו שרק שחקנית גדולה יכולה לגלם.

אליקים ירון. "מעריב". 4.6.1999