טקסי

"באיזשהו מקום זה מעורר סימפטיה. קבוצת שחקנים ובמאית שמחפשים ואינם יודעים מה הם רוצים למצוא. הנסיון מלמד שאת התגליות הגדולות עושים לפעמים בטעות כשמחפשים משהו. סיגל אבין ושחקניה גילו אחר תהליך חזרות שכלל 'תעוזה לשכוח את מה שאתה יודע' ו'קבלה של חוסר ידיעה' שזיונים זה לא הכל ושהחיים הם בדידות ואשליות מנופצות. מוקד האירוע על הבמה הוא מונית צהובה שהנהגת שלה - רותם זיסמן - מחפשת ליצן דו פרצופי שתמורת תשלום מעניק לה חיבוק. זהו אחד הרגעים היפים והנוגעים ללב בהצגה מיד בתחילתה.

יש בהצגה מידה מרשימה של מיומנות בימתית בעיקר בשימוש במסכה ובתנועת שחקנים שגבם אל הקהל והמסכה על הצד האחורי של ראשם. אך כל האנרגיה היצירתית הזאת מתמצה בבנאליות ריקה, עצובה ומאוד לא מפתיעה. אפילו האשליה הפיוטית שחיבוק מליצן תמורת כסף היא זיוף ושיא הגילוי העצמי הוא לדעת שכלנו שרמוטות.

בתכניה מצוטט ג'ורג' ברנארד שואו כמי שאמר 'זה כל מה שהצעירים יכולים לעשות למען הזקנים ; לזעזע אותם ולהשאיר אותם בתמונה'. בתוקף תפקידי כזקן, בוודאי בהצגה הזאת, אני מעיד שלא הזדעזעתי ונשארתי מחוץ לתמונה. אני בכל זאת מאמין שיש לצעירים האלה עוד משהו חוץ מהייאוש שלהם מעצמם.