פירורים

"אני לא בטוח ש'פירורים' הוא שם יאה לטקסט שמגישה דברה כי מדובר יותר ב'קרעים' או 'גושים' שחוסמים תקשורת וגורמים לזמן ולדמויות לקפוא במצב אחד. עבודת השחקנים בהצגה הזו היא שמעניקה חיים להתרחשות, גם אם זו אינה פועלת באותה עוצמה רגשית כל הזמן. רונית אלקבץ בהופעה תיאטרונית נדירה למדי מביאה תחושה שיש מאחורי דמותה מסתורין שעוד יתפענח. המפגש עם נוכחותה הבמתית בהחלט מסקרן.

אך עיקר כובד העלילה מונח על כתפיהם של דב רייזר ועידית טפרסון. רייזר מפתיע ואף מרגש בהתפרצות הרגש והזעם שלו למול אשתו הכפייתית הסגורה ובעצם התפרצות זו היא שמאפשרת את הפתרון של העלילה. הדמות שלה ניתנה ההזדמנות לעבור את השינוי היא זו שמגלמת עידית טפרסון העצורה והאובססיבית המכורה לעיתון ולטלוויזיה ולצפייה לכך שיקרה משהו שיעורר אותה משנתה.

כשזה קורה והיא נכנסת לבמה, הפעם בשמלה, היא נראית כברבור שצמח מברווז גרמי וכעוס ולא אכפתי. והריקוד שבו היא יוצאת עם בעלה (למוזיקה מתקתקה-עצובה של יהודית רביץ) יוצרת רגע כמעט קסום ולא מציאותי.

"ההצגה בבימוייה הקולח של רביד דברה מתגלה כמאפה סביר בהחלט, בעיקר בגלל כשרונם ומקצוענותם של היוצרים (במיוחד מתבלטת התפאורה המצויינת של איתן לוי) והשחקנים. יובל רז ודביר בנדק טובים מאוד. רונית אלקבץ חושפת כריזמה בימתית מרתקת. עידית טפרסון הנהדרת נוגעת ללב ואילו דב רייזר שב ומפגין את אותה איכות דרמטית שהפכה אותו בשקט בשקט לאחד מגדולי השחקנים שלנו, או לפחות לגדול שחקני המשנה.

"כדאי לציין את משחקן של שתי האחיות רונית אלקבץ ועידית טפרסון ושל דב רייזר בתפקיד הבעל והגיס. כל אחד מהם עיצב דמות אמינה ומרגשת מבחינת הקול, התנועה, הנוכחות והמשקע הנפשי העצור בדמות שהוא משחק. גם דביר בנדק בתפקיד רוחו המתה של אהרון העולה מאוב ויובל רז בתפקיד גבריאל השכן, עשו את שלהם כמו שצריך. ביצוע מושלם של מחזה מקורי ומעניין.