כי בנו בחרת

"נושא ההצגה חשוב ומעניין, אבל המחזאית רוצה לתת לקהל גם שיעור ביהדות ברוח "מלחמת התרבות". הפסיקה ההלכתית בשאלת הזהות והגיור, מוצגת כעמדה גזענית כוחנית, אולם השימוש במושג "גזענות", הוא מוטעה ושגוי. שהרי אין שום קשר בין יהדות לגזענות. נהפוך הוא - היהדות מתחילתה מפריכה כל רעיון גזעני.

"יש במחזה ובהצגה היבט הממתן קצת את האמירה הבוטה והבנאלית על סוגיית דתיים "גזעניים" מול חילונים. מדובר בסגנון של ההצגה כתיאטרון. המחזה מבוצע בשתי רמות, מצד אחד בסיפור המשפחתי ומהצד האחר, פיוטים ופרקי חזנות המושרים בין תמונה לתמונה והמעמידים הבחנה מעניינת בין המציאות האנושית האפורה של המשפחה העוברת משבר קשה של זהות ובין היהדות כתרבות וכמסורת.

הבמאי איציק ויינגרטן הפיק מן המחזה את המיטב מבחינת הסגנון והעיצוב הבימתי. כל תפקיד לוהק ושוחק כמו שצריך. צל"ש מיוחד מגיע למלחין אורי וידיסלבסקי ולשני הזמרים: עדי ארד-גרוס ויגאל מזרחי ולזמר מני פיליפ.