ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
פוסט טראומה
- הצגה מספר: 647
- הצגת בכורה: 14/02/2011
- מספר הצגות שהועלו: 8
יוצרים
- בימוי: דדי ברון
- בימאית שותפה: טל ברנר
- תפאורה: יאן אלכסנדר שרדר
- תלבושות והתאמת עיצוב חלל: גילי כוכבי
- מוסיקה: אוהד בן אבי, אלון גלזינגר
- דרמטורגיה: שלומי מושקוביץ
- מיצב ומדיה: יעל תורן
- תנועה: מאיה ברינר
- תאורה: זיו וולושין
שחקנים
על ההצגה
תיאטרון "השאושפילהאוס" בדיסלדורף והתיאטרון הלאומי הבימה, בתמיכת מכון גתה בישראל, משרד החוץ וקרן ריץ' בהפקה מיוחדת שמפנה זרקור להשפעת ההיסטוריה והזיכרון על הזהות שלנו היום.
שישה מחזות קצרים מאת ארבעה מחזאים ישראלים צעירים ושני מחזאים גרמנים צעירים הופכים להצגה אחת, המתמודדת בכלים חדשים עם היחסים המורכבים והטעונים בין העם היהודי והגרמני:
"תיקון" מאת יריב גוטליב
"ג'אז" מאת תומס מילר
"פוסט טראומה" מאת טל שיף
"בית שני" מאת דנה אידיסיס
"קנטאקי אסיה" מאת ג'והן בירק
"ישכח" מאת נועה לזר
פרויקט מחזאים צעירים . לתוך האזור הטעון והרגיש של יחסי ישראל-גרמניה, הוטלו ארבעה מחזאים ישראלים צעירים ושלושה מחזאים גרמנים. המחזות נכתבו כהמשך ישיר לביקור הדדי בן שבועיים של כל קבוצת מחזאים, בחודשים נובמבר-דצמבר 2008. במסגרת ביקור המחזאים האורחים, ארגן התיאטרון המארח תוכנית עמוסה במפגשים, סיורים, התנסויות וחוויות, אשר מטרתה הייתה היכרות עם התרבות והאנשים בכל ארץ.
המחזאים הגרמנים ביקרו בישראל, בין היתר, ב"יד ושם", במושב הדתי "נחלים", ערכו סיורים שונים בירושלים, צפו במופעי מוסיקה ותיאטרון, התארחו בבית הספר "רימון", ב"מכון וייצמן למדע", בקיבוץ, במועדוני תל-אביב ועוד.
ששת המחזות הקצרים של הערב נכתבו כשברקע החוויות שכל מחזאי אסף לעצמו, עיבד אותן ויצר מהן את היצירה שלו. כל אחד מהמחזאים , בדרכו, מביא זווית ראיה הגורמת לשינוי קיבעונות תודעתיים רגשיים ולהאצת תהליך בחינה מחודשת של הקשר בין שני העמים.
בחודש מרץ 2011 התארח תיאטרון השאושפילהאוס בישראל והציג את הגרסה הגרמנית של ההפקה "Realty Check", בסוף שבוע מיוחד בתיאטרון תמונע . מאוחר יותר באותו החודש התארח תיאטרון הבימה בתיאטרון השאושפילהאוס בדיסלדורף שבגרמניה והציג את הגרסה הישראלית.
תמונות מהצגה
ביקורות
"דומני שעוד לא הייתי בערב תיאטרון שבו עלו הנושאים המורכבים האלה במידה כזאת של חריפות ובוטות של דימויים ובמידה כזאת של הומור במובן הטוב של המילה. דדי ברון העניקה לערב מסגרת מוקפדת שיצרה מעברים מרשימים לכשעצמם. חוויה תיאטרונית מרעננת, מאוד לא מאוזנת. הקהל - חלקו גרמנים - נראה לי קצת המום, לא יודע אם מותר לצחוק מנושאים כה כואבים ומורכבים. אני חושב שגם כשאלה הנושאים ,יש בצחוק משהו משחרר.
"אין להכחיש, צחקתי עד מאוד. צחוק שחור, מטורף... האירוע הישראלי –גרמני "פוסטראומה" לוחץ על בלוטות חילול הקודש... הצעד של תיאטרון הבימה נועז! הדור השלישי בשני העמים מחפש איזה קסם שיאפשר לו לזכור אבל גם לשכוח."
"ההצגה נקראת אמנם 'פוסט טראומה' אבל בעצם זו הפקה פוסט מודרנית כי היא מתפוצצת מרוב המודעות העצמית של יוצריה למשא הכבד של ההסטוריה שהם נושאים על גבם. עם בימוי יצירתי של דדי ברון וטל ברנר ומשחק אנרגטי ומדוייק של כל הצוות זו הצגה צעירה ברוחה שמספקת מבט רענן וחסר עכבות על הטראומה של שני העמים.