
יוצרים
- מחזה ופזמונים: בריאן יורקי
- תרגום: דניאל אפרת
- בימוי: חנן שניר
- תפאורה: ערן עצמון
- תלבושות: ארז מעיין
- מוסיקה: טום קיט
- ניהול מוסיקלי: יוסי בן נון
- פיתוח קול: דוקי עצמון
- עיצוב סאונד: אריק אביגדור
- תנועה: מיטל דמארי
- תאורה: מאיר אלון
- עוזר למנהל המוסיקלי, קורופטיציה ופסנתר: נדב רובינשטיין
- קונטרבס, גיטרה בס: אבנר יפעת
- גיטרות: זיו ריינר
- כלי הקשה: אסף רוט
- כינור: הדס פבריקנט
- צ'לו: חגית גלזר
שחקנים
- דיאנה גודמן: איילת רובינסון
- דן גודמן, בעלה: דורון אורן
- בנם, גבריאל: הראל סקעת
- בתם, נטלי: רונה פרומצ'נקו
- הנרי, חבר של נטלי: גלעד שמואלי
- ד"ר מאדן-ד"ר פיין, פסיכיאטר, פסיכולוג: תומר שרון
- שחקנית מחליפה לדיאנה: לימור שפירא
- שחקן מחליף להנרי: ניר זליחובסקי
על ההצגה
במשפחת גודמן, האם, סובלת מהפרעה דו-קוטבית
ונזקקת לטיפולים פסיכיאטריים. האב, מנסה להיאחז במשפחה המתפוררת, בתם בת
ה- 16, נאלצת להתמודד עם קשיי גיל ההתבגרות, עם
האהבה הראשונה שלה ועם הקשיים הנובעים
מהמסגרת המשפחתית.
המחזה והשירים שכתב בראיין יורקי, לצד המוסיקה
שהלחין טום קית, יצרו מחזמר ייחודי, לא שגרתי, בועט
ומרגש.
.
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"עם ליהוק אמיץ, עיצוב במה מחושב ועיסוק בנושא הטעון של מחלות נפש והשפעתן על הסביבה - העיבוד של תיאטרון הבימה למחזמר " כמעט נורמלי" מצליח לרגש..."
"חנן שניר מצליח להעמיד כאן על הבמה התחבטות של דמויות כואבות, חשופות ובוטות, עדינות וכואבות. יש בהצגה בהירות וניקיון של עבודת עיצוב קבוצת זמרים שחקנים מעולה, שבה כל אחד מוצא את מקומו ואת מירב הביטוי שלו. תומר שרון מגלם דמויות של שני פסיכיאטריים על הגבול החמקמק של הקריקטורה, אבל מבלי לגחך את תחום רפואת הנפש. דורון אורן מתמודד ברגישת רבה עם דמות הבעל שדווקא בהיותו תומך כל כך באשתו - הוא מזיק לה.
גלעד שמואלי כובש לב בחן שבו הוא מגלם את דמות המחזר של הבת. הראל סקעת מוצא סוף סוף אפיק דרמטי לאיכויות הקוליות שלו בדמות הבן האבוד. רונה פרומצ'נקו מגלמת את הבת שיודעת לוותר אך גם לעצב את דרכה ולהעמיד מראה בפני המשפחה. ואילו הכוכב הזוהר של הערב הכואב הזה היא איילת רובינסון בדמות האם ששורדת דרך ארוכה רק כדי להתפרק לעינינו ולבנות את עצמה מחדש.
"הפקה איכותית ביותר בכל קריטריון מקצועי־ביצועי, החל מהתרגום הרהוט שלדניאל אפרת, דרך הבימוי הרגיש והקצבי של חנן שניר ועד לניהול המוזיקלי המהוקצע של יוסי בן־נון,מעל לכל מגיעות מחמאות לששת השחקנים המצוינים ,שמצליחים לממש על הצד הטוב ביותר את הפוטנציאל הדרמטי הגלום בסיפור, הם משחקים, שרים ומתנועעים בצורה כמעט מושלמת."