אונורה דה בלזאק

נולד ב20 במאי 1799, בטור שבצרפת למשפחה בורגנית ממעמד הביניים. אביו היה פקיד בשירות המדינה ועסקן ציבור ואמו באה ממשפחה בורגנית. לא היה לו, לפיכך, זכות לתואר "דה" שאימץ לעצמו. בשנת 1814, עם נפילת נפוליאון, עברה משפחתו לפריז, שם סיים את "בית הספר למשפטים". במשך שלוש שנים עבד במשרד של נוטריון, אך שאף לקריירה בתחום הספרות. הוריו שרצו שיהיה עורך דין, נאלצו לקבל את שאיפתו להיות סופר. יצירתו הראשונה, טרגדיה בחרוזים בשם "קרומוול" נכשלה כישלון חרוץ, אך בלזאק הוסיף לכתוב סיפורים עממיים. הוא פרסם בעילום שם ספרי הרפתקאות, ביניהם: "סטני" ו"ארגו שודד הים",  אך גם ניסיונות אלה לא עלו יפה. בשנים 1826-1820 כתב יותר מחמישה-עשר רומנים (חלקם בשותפות עם מחברים אחרים), שאותם פרסם בשמות בדויים. ב – 1825 החל לעסוק במו"לות ובדפוס, אך שלוש שנים לאחר מכן עמד לפני פשיטת רגל ופרש מעסקיו אלה. מאז ואילך היה שרוי כל חייו בחובות. בשנת 1829 פרסם את "השואן האחרון", שהיה הרומן הראשון שהופיע בשמו שלו. הצלחת הרומנים הראשונים שלו פתחה לפניו את טרקליני פריז. בשנת 1834, כשכתב את "אבא גוריו", עלה בדעתו לחזור ולשלב בעלילה של רומנים שונים אותן דמויות בשלבים שונים של חייהן. הוא גיבש תכנית לקבץ יחד את עבודתו כדי ליצור שלמות אחת, וכל כתיבתו מכאן ואילך הייתה רומן ענק אחד על החברה הצרפתית בדורו, רומן שכלל, בסופו של דבר, כמאה רומנים ונובלות ונקרא בשם "הקומדיה האנושית". בלזאק נהג לחקור את הנושאים עליהם כתב, לכן היטיב לתאר את המעמדות השונים בחברה הצרפתית. נפטר בפריז ב – 18 באוגוסט 1850, חודשים ספורים לאחר נישואיו. כתיבתו של בלזאק השפיעה על מגוון רחב של סופרים, ביניהם: צ'ארלס דיקנס, אדגר אלן פו, מרסל פורסט, אמיל זולה, גוסטב פלובר, פיודור דוסטוייבסקי, וויליאם פוקנר והנרי ג'יימס. מיצירותיו העיקריות, מלבד "אבא גוריו": "עור היחמור"(1831), "אז'ני גראנדה"(1833), "אשליות אבודות"(1839), הדודנית בט(1846), "יצירת המופת שנעלמה", "קולונל שאבר", "התליין", "החיפוש אחר המוחלט".