אבא גוריו

"שחר פנקס ושיר גולדברג, הפכו בשנים האחרונות לצמד המעבדות המצליחות ביותר בתיאטרון הישראלי. אחדי שהתמודדו בהצלחה עם עגנון, דבורה בארון וא.ב יהושע, וגם נגעו בגוגול ובברונו שולץ, החליטו לאתגר את עצמן באחת הקלאסיקות הגדולות של התרבות המערבית, הרומן 'אבא גוריו' מאת אונורה דה בלזאק. את העיבוד הזה הן מעלות באולם רובינא, הבמה הגדולה של 'הבימה'. גם זה סימן לעלייה המתמשכת במעמדן.

פנקס, האחראית לכתיבה, הצליחה לצמצם את הגלריה הענקית של הדמויות בספר למצב שבו תריסר שחקנים מספיקים בשביל לגולל בפנינו את העלילה הסבוכה. גולדברג, ביימה את ההצגה בדינאמיות שהפכה לסימן ההיכר של סגנונה. היא עובדת היטב עם צוות השחקנים המשכנע, הכולל בין השאר את מאיה מעוז, דוית גביש, שמיל בן-ארי ודניאל סבג. לאה גלפנשטיין ונעמה ארמון, מלאות תשוקה מניפולטיבית בתור צמד הבנות הנצלניות, ועידו ברטל, בונה דמות מעניינת ומורכבת בתור הסטודנט הצעיר הנקרע בין רצונו להתקדם ובין עקרונותיו המוסריים.

מעל לכל, מתבססת ההצגה על נוכחותו הכריזמתית של יעקב כהן בתפקיד גוריו הקשיש. כהן מיטב להציג אותו כמתרפס הנצחי, המוחל על כבודו שוב ושוב. אבא גוריו היא הצגה נאה ומרשימה מאוד, שמצליחה לתווך את עיקרי הסיפור האנושי, המורכב של בלזאק ולהדגיש את המסרים החברתיים שלו שנותרו, לצערנו, רלוונטיים גם היום.

"הבימוי של שיר גולדברג הוא מענה פלסטי ייחודי לעיבוד של פנקס. שיתוף הפעולה המתמשך בין שתיהן, מ'אדם לא מת סתם' ב'הבימה' ל'תהילה' של עגנון ו'האדרת' של גוגול בתיאטרון החאן, מעניק לשתיהן תיוג יחודי, כמעט תג מסחרי. היו הברקות תפאורה של אלכסנדר ליסיאנסקי כמו המדרגות וגרמיהן המפורזלים, נפערים ונסגרים ועולים אל הקומה השניה אל אשת החברה הפריזאית. גם רעיון צבעוניות המלבושים של מאור צבר, היה מנומק. צבעוניות אדומה-ירוקה בוהקת לעשירים. גוונים דהים לעניים, כפי שהסביר בתכנייה.

על הבמה ריחפה המוסיקה המלודית של שלמה גרוניך עם העיבודים לאקורדיון של איתמר גרוס. יעקב כהן, במשחק מורכב, מעניין של כמה זוויות, מציג אבא גוריו פתי, מין 'המלך ליר' המעניק לבנותיו הכל בחייו ומפסיד גם רכוש וגם בנות. בסצינה ארוכה מאודומסוגננת של גוויעה, הוא מותיר בקהל תובנות עתיקות של נתינה מושכלת: נולדנו גם למען עצמנו, לא רק למען ילדינו. נולד גם מחזה מהוקצע, מסוגנן, שמותיר אותנו שווי רגש כלפיו, אף שהאקטואליה שלנו מקננת בו.