בעלה של אשתי

במסגרת פסטיבל "פרימיניירה" - בכורות בתיאטרון הלאומי

שני גברים נשואים לאותה אישה במשך חמש שנים, מבלי לדעת על כך דבר. היתכן? – ובכן, –יתכן... כאשר האישה עובדת כדיילת ברכבת והיא מחלקת את זמנה בין הבעל הסלובני בלובליאנה לבין הבעל הקרואטי בספליט – יומיים לכל אחד. ואז.. מוצא הבעל הסלובני את תעודת הנישואין של אשתו בבטנת מעיל החורף שלה ולתדהמתו מסתבר שיש לה בעל נוסף. הוא לא מגלה לה שסודה נחשף, אך מחליט לנסוע לספליט לפגוש את "בעלה של אשתו".

ועתה, משנפגשו, עליהם להחליט כיצד ימשיכו את חייהם מכאן. יריבות קומית מתפתחת בין השניים כאשר הם נלחמים על הזכות להיות בעלה של אשתם.        

הכתיבה לוקחת אותי למעמקי הנפש מירו גאברן מתוך ריאיון ל"ירחון קרואטיה", אפריל 2007

אני חושב שהדרמות, הקומדיות והרומנים שלי מובנים הן לאנשים רגילים והן לאינטלקטואלים, מאחר ואני תמיד מנסה לשמור על המימד האנושי וליצור מצבים אוטנטיים שמאפשרים הזדהות. התיאטרון והספרות במיטבם כאשר הם מדברים בשפה פשוטה של בני אדם על השאיפות שלהם והנפילות שלהם, על אהבה וידידות ועל חלומות ממומשים וכאלה שלא. המשאלה שלי ככותב היא, מאז ומתמיד, לחדור ללב הקהל שלי. הספר והצגת התיאטרון חייבים לגרום לנו לצחוק או לבכות - אם זה לא קורה, אז גם מעשה האמנות לא 'קורה'. אני שמח כשלפעמים אני מצליח לשזור הומור ורגש בכמה מהטקסטים שלי... ...כל דבר שהוא חלק מחיינו יכול גם להיות נושא למחזה, בתנאי שדמויות הגיבורים והגיבורות והיחסים ביניהם מתוארים בצורה משכנעת. חשוב שגם הדיאלוג, כלומר, המשפטים שהם אומרים, יישמעו חיים ואמינים. הפריצה שלי כסופר צעיר, קרתה כשהייתי בן עשרים ושתיים עם דרמה רצינית, "אנטיגונה של קריאון", בה עסקתי במניפולציות פוליטיות... אחרי מספר דרמות רציניות, כתבתי את הקומדיה הראשונה שלי, "בעלה של אשתי", המתרחשת בימינו ומתארת שני אנשים פשוטים ויקרים שאיתרע מזלם להיות נשואים לאותה אישה במשך חמש שנים. מפגש הומוריסטי זה בין שני הבעלים המרומים, שאין להם מושג איך להיחלץ מהמצב הבלתי האפשרי שאליו נקלעו מידה של אישה דומיננטית, נתן לי הזדמנות מצוינת לתאר גיבורים סימפטיים שאפשר להזדהות אתם, הזדמנות לשחק באופן קומי עם יחסי גבר- אשה, נאמנות בחיי הנישואין ועם האשליות שאנו אורגים לעצמנו, לעתים קרובות, לגבי אנשים שנכנסים לחיינו. הצלחתה של הקומדיה הזו היא כנראה לא רק תוצאה של ההומור, אלא גם משום שהגיבורים שלי מוצגים כדמויות חיוביות במיוחד...

מירו גאברן מתוך ריאיון ל"ירחון קרואטיה", אפריל 2007