סיפור אהבה בשלושה פרקים

ארנולד - הומוסקסואל, יהודי, אמריקני, המופיע כדראג קווין, בודק את גבולות החיבה והסבל של הקרובים אליו. במחזה שלושה פרקים: "סופר מאצ'ו", "פוגה בחדר הילדים" ו"זכות קדימה לאלמנות וילדים". כל חלק נכתב כמחזה נפרד וחיבורם יחדיו יוצר סיפור מרתק בסגנונו, העוקב אחר חייו של ארנולד דרך שנים של כאב לב, משברים, צחוק, אירוניה ויחסים משפחתיים על כל גווניהם.

פרק ראשון: "סופר מאצ'ו"
משתתפים: ארנולד ויינברג, אד

פרק שני: "פוגה בחדר הילדים"
משתתפים: לוריין, אד, אלאן, ארנולד ויינברג

פרק שלישי: "זכות קדימה לאלמנות וילדים"
משתתפים: ארנולד ויינברג, דיוויד, אד, גברת ויינברג

הומוסקסואליות והומופוביה

ביוון העתיקה התייחסו להומוסקסואליות בכבוד. הגזרה הנערית הדקיקה הייתה בעיני היוונים אידיאל היופי, ומשורריהם כתבו שירים על אהבתם של גברים מזדקנים רמי מעלה לנערים צעירים. היוונים האמינו שלהומוסקסואליות תפקיד נעלה, ויש בה כדי להשפיע על נערים להפוך לאזרחים נכבדים בקהילה. על יוליוס קיסר אמרו ש"הוא הגבר של כל אישה והאישה של כל גבר".

הנצרות התנגדה ליחסי מין חד מיניים, ולפי כתבי הקודש, כבר בימי קדם אלוהים העניש את אנשי סדום על כך. ההשקפה הזו הביאה לאיסור על הומוסקסואליות, והיא נכנסה לארון. בתקופה הוויקטוריאנית סירבו להכיר בקיומה של התופעה, ואם התגלתה, היא נתפסה כעבודת השטן המחייבת ענישה חמורה. בבריטניה היה חוק לפיו יחסים הומוסקסואליים הם עבירה פלילית. ובמאה ה-21 אנשים עדיין מאמינים שהומוסקסואליות היא מעשה נגד הטבע. התופעה קיימת מאז ומעולם.

להיות הומוסקסואל או לסבית, זה לפני הכל חוויה אישית, ורגשית. עם זאת הומוסקסואליות אינה מתרחשת בחלל ריק. החוויה הפרטית של להיות הומוסקסואל/לסבית מתקיימת בתוך הקשר של נורמות חברתיות ותרבותיות, וכל פעולה שאינה מתאימה לנורמה החברתית-תרבותית נחשבת כסטייה. ידוע כי קשה לשתף אחרים במצבים אישיים שהנורמות החברתיות שופטות ומוקיעות אותם. ההיסטוריה מעידה כי תופעת ההומוסקסואליות הייתה קיימת מתמיד, למרות שהמושג הוטבע ב- 1869 בגרמניה. מהי ההגדרה למושג הומוסקסואל? פירוש מקובל הוא העדפת בני אותו מין, המתבטאת בהתנהגות מינית גלויה, אוריינטציה מינית ותחושת זהות מינית וחברתית תואמות של הפרט (קריגר ולוי, 1996). יחסה המחמיר של היהדות לנושא, מגדיר  הומוסקסואליות גברית כתועבה שעונשה מוות בסקילה. בתורה מופיע איסור לקיום יחסי מין של זכר עם זכר, וחז"ל נתנו פרשנות מורחבת משלהם למושג תועבה, קרי, משכב זכר. היום, האדם הדתי עומד בפני אתגר הבוחן את נאמנותו לערכי התורה מול ערכים ליברליים להם נחשף עם התקדמות השנים. מאידך, בשל הירידה בסמכות הדתית בימינו נטמעו תפיסות אלה במערכת החוקים החילונית של מדינות מודרניות רבות.
הומופוביה

נראה כי נושא ההומופוביה עובר כחוט השני בכל המישורים החברתיים לאורך תקופות שונות. הנטייה לראות בהומוסקסואליות אות קין ולהצמיד להומוסקסואלים סטריאוטיפים שליליים, החלה להיחלש רק לאחרונה. אנו פוגשים בעמדות הומופוביות במישורים חברתיים שונים:

במישור הדתי - ההומוסקסואליות נתפשת כסטייה חמורה הנכללת בקרב ה"תועבות". הומוסקסואלים הם סוטים, עבריינים ומבצעי מעשי סדום. מחמת אופיים החלש נחשלות דרכם. עמדתם האנטי ליברלית נובעת מהחרדה ההומופובית שליברליזם כלפי הומוסקסואליות יגרום להדבקת אחרים בנגע. נראה כי בקרב הדתיים ההומוסקסואליים עצמם קיים הפחד מ"יציאה מהארון" בשל ההשלכות האפשריות לגביהם בקהילה הדתית (נידוי, איבוד מעמד וכדומה).

במישור הרפואי - אפשר לראות כי יחס המטפלים להומוסקסואלים לא משתנה למרות הוצאת הגדרת ההומוסקסואליות מספר ההפרעות ולמרות הצהרת המטפלים כי הם מחזיקים בעמדות ליברליות למטופל הומוסקסואל. גם במחקרם של מורין וגרפינקל בשנת 1978 וגם במחקרו של רובינשטיין בשנת 1994, כמעט 20 שנה אחרי, הממצאים הינם דומים. שניהם מוצאים כי המטפל רואה את מצבו של ההומוסקסואל כחמור יותר משל אדם הטרוסקסואל. ההבדל היחידי בין שני המחקרים הוא שהיום ההומוסקסואליות נתפשת כסטייה של המיניות האנושית ולא חריגות נפשית.

במישור הצבאי -  לפי הדימויים השגורים גבר הומו הוא גבר נשי, שאיננו מסוגל להיות 'גבר אמיתי'. היות שכך, הוא מובדל מהחברים האמיתיים בארגון הצבאי, ומכאן אף הופנמה הדעה כי הומואים אינם חלק מכוח האדם בצבא, למרות שבפועל הם משרתים בו מאז ומתמיד. סיטואציות מיניות או כמעט מיניות בין גברים, מחדדות את הפחד של חייל הטרוסקסואל ומבטאת איום על גבריותו.

במישור המשפטי -  ביטול חוק "שלא כדרך הטבע" יצר שיח חדש. אם עד אז נתפסו ההומוסקסואלים כמקיימים פרקטיקה מינית אסורה, הרי שמאז ביטול החוק נתפסו כקבוצה נבדלת הנאבקת על זכויותיה. למרות זאת עדיין ההומוסקסואלים משוללי זכויות רבות (כגון נישואין, משמורת על ילדי בן זוג), כיוון ששופטים רבים עדיין משמיעים, ובוודאי עוד ישמיעו דעות הומופוביות (יונאי וספיבק 1999).

במהלך ההיסטוריה השתנו המוסדות החברתיים שהיו אחראים לשליטה במה שנחשב מוסרי ונורמאלי בכל הקשור להתנהגות מינית, וקביעותיהם השפיעו על הסטאטוס החברתי שהיה להומוסקסואלים. היום נוטה המגמה החברתית לקבל את ההומוסקסואלים: הוצאת ההומוסקסואליות מספר המחלות וחקיקות משפטיות בנושאים מגוונים. בארץ בניגוד למדינות המערב וארה"ב בפרט, מבחינה ממסדית יש פיגור בנושא היחס להומוסקסואליות. לדוגמא, סן פרנסיסקו – מקום פתוח ומתירני. ניתן לראות שהתהליכים התרחשו בכל התחומים אולם בהבדל של מימד הזמן, וזאת גם בשל הייחודיות של החברה הישראלית כמו מאצ'ואיזם, ים תיכוניות, חברה ביטחונית ואי ההפרדה בין דת למדינה. אין ספק שלדת יש מקום מרכזי בהשפעה על היחס להומוסקסואליות בכל שאר המישורים מכיוון שהיא זו ששלטה במאות הקודמות והיא זו שהחלה ברדיפה אחר הומוסקסואלים. וכיוון שבישראל אין הפרדת דת ממדינה, השינוי בישראל איטי יותר מכל מקום אחר. חשוב לזכור כי כל דיון בנושא נטייה מינית משפיע על חייהם של המוני בני אדם הומוסקסואלים ולכן יש לנהלו מתוך יכולת להפריד בין אמונות ורגשות ובין עובדות המבוססות על מחקר ועל חשיבה רציונאלית הומאנית.