ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
אני לא רפפורט
- הצגה מספר: 747
- הצגת בכורה: 04/09/2021
- מספר הצגות שהועלו: 54
יוצרים
- מאת: הרב גרדנר
- תרגום: אלי ביז'אווי
- בימוי: רוני ניניו
- תפאורה: סבטלנה ברגר
- תלבושות: ארנה ברנט שמעוני
- מוסיקה: אבי בנימין
- קרבות במה: לירן מזרחי
- תנועה: קים גורדון
- תאורה: זיו וולושין
שחקנים
- נאט: נתן דטנר
- מידג': נורמן עיסא
- קלרה, בתו של נאט: ריקי בליך
- דנפורת', שכן: שחר רז
- ריקו, שודד: ניל משען
- הקאובוי: שלומי יפרח, טל קלאי
- לורי, ציירת: רונית אפל
על ההצגה
על ספסל אחד בפארק נפגשים שני זקנים. האחד יהודי קולני ופנטזיונר, האחר שחור, חששן ועצבני. החיבור בין השניים מייצר מפגש בלתי נשכח בין שני אנשים שמתעקשים להמשיך להרגיש חיים ומסרבים לאפשר לחברה לקחת מהם את הכבוד העצמי ולבטל את קיומם רק שבשל גילם. קומדיה נוגעת ללב, אנושית, חכמה ונוקבת, שעושה כבוד לגיל התבונה ובמרכזה צמד שאי אפשר שלא להתאהב בו, דואט קלאסי שהוא המנון מלא הומור לחיי הגיל השלישי ולחיים בכלל, שהרי הם בעצם "הבקרוב" של כולנו.
תמונות מהצגה
סרטונים
ביקורות
"זהו מחזה חם ואוהב אדם, המספק שני תפקידים עסיסיים לצמד שחקנים ותיקים. להפקה בתיאטרון 'הבימה' לוהקו לתפקידים הללו נתן דטנר ונורמן עיסא,שמבחינת הגיל הכרונולוגי הם עדיין קצת צעירים בשביל לגלם את צמד הקשישים, אך עם איפור מתאים ומשחק משכנע הם מצליחים להתגבר על המכשלה הזו. ביחד הם מגישים קונצרט משחקי משובח, מלא הומור עדין ורגישות עמוקה. מסביבם בנה הבמאי רוני ניניו, בעזרת צוות שחקנים מיומן, מציאות במתית ואנושית הממחישה את הדואליות של העולם שבו מתקיימים הזקנים, עולם מלא יופי ופריחה וגם לא מעט אלימות ואכזריות.
התוצאה הסופית היא הצגה קטנה, אנושית ויפה, המצליחה לרגש ולבנות מבט מחוייך על עניינים לא כל כך משעשעים כמו זיקנה, הזנחה וניכור דורי."