יוצרים
- מאת: הלל מיטלפונקט
- בימוי: אילן רונן
- תפאורה ותלבושות: רות דר
- מוסיקה: אורי וידיסלבסקי
- הדרכת דיבור אנגלית: הרצל טובי
- הדרכת דיבור עברית: אסי אשד
- וידאו: אריק אביגדור
- תאורה: מיכה מרגלית
שחקנים
- שרה: יבגניה דודינה
- שלומי - אחיה של שרה: תומר בן דוד (גלרון)
- ניני: הילה פלדמן
- פתחי: גסאן עבאס
- ג'לאל-בנו של פתחי: יוּסף סוויד
- ג'ון-קצין בריטי: ישי גולן
- ארץ' - קצין בריטי: רוי מילר
- קפלן: אלי דנקר
- דליה: דריה אלופי, עדי בר לב
- שני אנשי לח"י: רוי מילר, שחר רז
- מלצר: שחר רז
על ההצגה
הפקה מיוחדת במסגרת שיתוף פעולה עםה-Royal National Theatre - התיאטרון האנגלי הלאומי
חיפה 1942. השריון הגרמני של רומל מכין עצמו למתקפה על פלשתינה המנדטורית. הישוב היהודי החרד מכין עצמו לגרוע מכל: נסיגת הצבא הבריטי, כיבוש פלשתינה על ידיהגרמנים וקצו של החלום הציוני. בעיצומם של אותם "מאתיים ימי חרדה" ממשיכה שרה,גיבורת המחזה, להילחם על הישרדותה, על הישרדות הקרובים אליה ולטוות חלום על עולם אחר: עולם בו יהודים וערבים חיים יחד, משוחררים מעול הקולוניאליזם הבריטי.
"מסילה לדמשק" הוא מחזה על המעטים המנסים להגשים חלום של חיים משותפים ודו קיום בצל המאבק היהודי - ערבי על עתיד הארץ. זהו מחזה על הכמיהה הנואשת לחיים פרטיים, לאהבה ולידידות - ערכים הכלים באש המאבק הלאומי חסר הפשרות על עתיד הארץ.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הביצוע מרשים מכל הבחינות. הבימוי מעולה מבחינת הטון, הקצב, האווירה והאפיון המדויק והמגוון של הטיפוסים השונים. כאשר כל זאת נעשה תוך שילוב של תאטרון, מוזיקה ותמונות רקע וקולנוע מהימים ההם. הדיאלוג מתנהל בעברית, אנגלית וערבית, בהתאם לזהות השונה של כל אחד מהטיפוסים והדבר מוסיף לחוויה אמינות ואותנטיות.
הליהוק מושלם והמשחק מעולה. בעיקר כדאי לציין את משחקם של יבגניה דודינה, הילה פלדמן, ראסן עבאס, אלי דנקר וכן את כל שאר השחקנים אחד לאחד.
"ארבעה ימים אחרי הצפייה בהצגה 'מסילה לדמשק' אני לא מצליח להפסיק להרהר בה. אם יש תעודה להצלחתה של יצירה אמנותית - הנה היא. מחזהו של הלל מיטלפונקט בבימוי אילן רונן, מחייה על הבמה את חיפה של שנת 42 ומכניס אותנו עמוק לתוך לב לבה של התסבוכת שהתקיימה אז בעיר, מתיחות שבה היו מעורבים יהודים, ערבים, בריטים ואפילו צבאו הגרמני-נאצי של רומל שכבר רמס את חולותיה של מצרים.
הצגה בלתי נשכחת, גם בזכות משחקה הנפלא של דודינה ומשחקו של עבאס. שני אלה מסייעים להתעלם מפגמיה הספורים: תמונה אחרונה שכאילו הודבקה במלאכותיות ומוסיקה מניפולטיבית שמשדרת לצופה כיצד עליו לחוש, רטט מיתרים עצבני ברגעים מותחים, שיר עליז עם שוך הסערה. מעבר לאלה זו הצגה מרתקת.