זרוק אותו לכלבים

  • הצגה מספר: 156
  • הצגת בכורה: 18/01/1958
  • מספר הצגות שהועלו: 54
זרוק אותו לכלבים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

אבראשה (אברהם) קורן, תושב כפר-סבא , איש העלייה השלישית, קבלן קטן לעבודות בניין.
אבראשה הוא אזרח השמח בחלקו עד שמופיע ידידו הוותיק גרישה פומרנץ, שהמליץ עליו בפני מנהלה האמריקני של חברה המתכננת להקים עיר חדשה בדרום. תודות להמלצה מקבל אבראשה עבודה בהיקף של מיליוני לירות. אחרי שנחתם חוזה הבניה לוחץ גרישה על אבראשה להזמין את חומרי הבניין אצל "עבודי ובניו" ומבטיח לו עשרה אחוזים מסכום עיסקה. אבראשה דוחה את ההצעה המנוגדת לכל עקרונותיו. פומרנץ ועבודי, שמתגלים כשותפים, מאיימים לעשות לו ספין עיתונאי..  
פומרנץ פונה לאיתמר לוי, עיתונאי בשבועון סנסציוני, שיפרסם על אבראשה כתבת השמצה בתצלומים. כל מאמציו של אבראשה לשכנע את עורך השבועון, גחלת, שהכתבה רצופה בשקרים ואינה אלא תוצאה של קנוניה בין גרישה ללוי כלפיו, עולים בתוהו.  אבראשה מגלה שלפניו אדם המוכן לזרוק אותו לכלבים, לספר עליו שקרים  ולהוציא את דיבתו. הכתבה מתפרסמת ושוברת את ליבם של בני משפחת קורן: האב, האם, הבן עמיהוד (חייל בצנחנים), וחברתו שולה. כעבור כמה ימים מתפרסמת ידיעה כי חמישה בחורים שנסעו בג'יפ, התנפלו בחשכת הלילה על העורך גחלת, הכתב איתמר לוי וגרישה וריסקו את עצמותיהם.  
החשודים המידיים הם עמיהוד וחבריו הצנחנים. עבור האב, מעשיו של בנו הם מהלומה נוספת על זו שקיבל לאחר פרסום ההשמצה. גם המשטרה חושדת בעמיהוד וכשהוא מגיע לחופשה, הוא נאסר.

תמונות מהצגה

ביקורות

"הבימה" גמרה אומר הפעם להקריב את עצמה לשם תעודה חינוכית ציבורית מוסרית. היא עשתה זאת בלי ספק מתוך חופש של בחירה והכרת החובה שבצידו. אפשר שפעלה בה אותה מסורת רוסית לא לבוז גם להטפה ישירה, להתערבות ישירה בסדרי החברה אף להסתכן ב"נמוך". אולי תוכחה היא בעקיפין לכל אלה, אניני הדעת המדירים את עצמם ממלאכה מלוכלכת, סניטרית של הגיינה ציבורית. אולם העיתונאים בל ירגשו. ביקרות זו היא בגבולות החירות הדמוקרטית שעליה הם מגינים. חופש הביקורת על הבמה דינו כחופש הביקורת בעיתון.

יש חופש לבחור גם במחזה שאינו טוב - וייתכן - אף על פי כן - לזכות גם בהצלחה. גם בזאת, זכות התיאטרון כזכות העיתונות.

עזרא זוסמן. "דבר". 18.1.58

"אם יש סיכויים לכך כי חלק גדול מן הצופים שינהרו בלי ספק להצגה הזו, יתרשמו מן הבעיה הממאירה, הרי יהיה זה בראש ובראשונה תודות למשחקם המשכנע, הלבבי, הכובש של אהרון מסקין ויוסי בנאי, האב ובנו, קורבנות העלילה. על אף חולשותיו הדרמטורגיות של המחזה, מצליח אהרון מסקין לא לסטות אף לא לשניה, מגלום הדמות האנושית, האמיתית, המשכנעת, שאינה מתפתה להיסטריה שבנושא. יוסי בנאי, מצויין בתפקיד הבן ומישא אשרוב, טוב בתפקיד הסכמטי מאוד של העיתונאי לוי.

ר. עזריה. "מעריב". 18.1.58