זרוק אותו לכלבים

"הבימה" גמרה אומר הפעם להקריב את עצמה לשם תעודה חינוכית ציבורית מוסרית. היא עשתה זאת בלי ספק מתוך חופש של בחירה והכרת החובה שבצידו. אפשר שפעלה בה אותה מסורת רוסית לא לבוז גם להטפה ישירה, להתערבות ישירה בסדרי החברה אף להסתכן ב"נמוך". אולי תוכחה היא בעקיפין לכל אלה, אניני הדעת המדירים את עצמם ממלאכה מלוכלכת, סניטרית של הגיינה ציבורית. אולם העיתונאים בל ירגשו. ביקרות זו היא בגבולות החירות הדמוקרטית שעליה הם מגינים. חופש הביקורת על הבמה דינו כחופש הביקורת בעיתון.

יש חופש לבחור גם במחזה שאינו טוב - וייתכן - אף על פי כן - לזכות גם בהצלחה. גם בזאת, זכות התיאטרון כזכות העיתונות.

"אם יש סיכויים לכך כי חלק גדול מן הצופים שינהרו בלי ספק להצגה הזו, יתרשמו מן הבעיה הממאירה, הרי יהיה זה בראש ובראשונה תודות למשחקם המשכנע, הלבבי, הכובש של אהרון מסקין ויוסי בנאי, האב ובנו, קורבנות העלילה. על אף חולשותיו הדרמטורגיות של המחזה, מצליח אהרון מסקין לא לסטות אף לא לשניה, מגלום הדמות האנושית, האמיתית, המשכנעת, שאינה מתפתה להיסטריה שבנושא. יוסי בנאי, מצויין בתפקיד הבן ומישא אשרוב, טוב בתפקיד הסכמטי מאוד של העיתונאי לוי.