רחוב המדרגות

"ניגודי העדות הם אצלנו עובדה קיימת ונכון עשתה יהודית הנדל שלא הציעה רצפט לריפויו של היישוב מחולי זה. טוב שהאירה את רחוב המדרגות בטוהר דלותם האנושית ובאפלולית דמדומיהם. יש כאן דמויות, יש כאן אווירה. אך אין קצב של דרמה. הפרקים השונים המהווים את הסיפור לא צורפו כאן זה אל זה ע"י קצב דרמטי ועלילה אחידה ומגובשת.

פרט לשושנה דואר, אלישבע מיכאלי ונחום בוכמן, נעדרת אמנות המשחק כמעט כליל מן הבמה. ישראל בקר - היה נאמן לקונספציה הנראטיבית של 'רחוב המדרגות' ובמסגרת זו עשה כל אשר יכול כדי שנוכל להשקיף על הסיפור תוך אהדה, ועל המחזתו - תוך סלחנות. סייע בידו - בנאמנות ובכשרון - הצייר אריה נבון. ההרגשה היא כי הייתה אווירה חברתית בהכנתה של ההצגה, אווירה של צוות.

המחזה של יהודית הנדל בו פתחה 'הבימה' את עונתה החדשה, איננו מחזה טוב. וההצגה שראינו הערב היא בהרבה פחות טובה מן המחזה. במידה שיכולנו לשפוט ללא קריאה מוקדמת, אפשר היה להפיק מן המחזה מידה מסויימת מעטה אמנם של הלכי רוח. הבימוי הפשטני, השגרתי לא ניצל אפילו תחליפים אלה, אשר יכלו להקל על ראייתו המייגעת.

המשחק הלך ברובו בעקבות הבימוי, עם כמה שביבי אור עדינים אצל שושנה דואר ועדינים פחות, אך מבדחים מאוד אצל אלישבע מיכאלי. וכן הפתיע הישגו של מאיר מרגלית, ש"קפץ" לתוך תפקיד חשוב ורב היקף לפני ימים מעטים בלבד. ובתוך הצגה עצובה ומאכזבת, עמדה לה מיותמת ויוצאת דופן תפאורתו היפה ורבת ההשראה של אריה נבון.