ילדי הצל

זהו אינו מחזה על השואה, הוא גם אינו עוסק בקליטת הניצולים ובהשתרשות בארץ. זהו דיאלוג נפשי בין הקולטים לנקלטים. סיפורן של דמויות אינדיבידואליות המייצגות את עצמן בלבד. כל אחת לפי דרכה ומקומה במסגרת המחזה:  

יורם, שהגיע לארץ בשנת 1943 בתור נער, בורח מעצמו ומעברו. הבריחה מולידה בו את תחושת האשמה. רק כאשר יחדל לברוח, יחדל לחוש את תחושת האשמה.  

נורית, בחורה צברית השלמה עם עצמה, אוהבת ואהובה,  היא זו שעוזרת ליורם להתבגר נפשית ולהפסיק לברוח מעברו.  

דובי הוא היפוכה הגמור של נורית. לכאורה הוא בריא נפשית ובטוח בעצמו. הוא אף משמש כמושא לחיקוי עבור יורם. אך פנימה מצבו אינו טוב יותר מזה של יורם המנסה לחקות אותו ולהשתייך אל מחנה "החזקים".  

זיגמונט הוא הצל הגדול הרודף את יורם. בתקופת מלחמת העולם השניה שיתף פעולה עם הגרמנים במסגרת ה"יודנראט". בתוכו מקפל את כל החולשה שבאדם. זגמונט, אציל הנפש והמשכיל, אינו רוצה לברוח מחטאיו ולהשכיחם. בהיותו השופט האכזרי ביותר של עצמו, כל חריצת דין מבחוץ מתגמדת לעומת המשפט שהוא עורך על עצמו.  

ינק, הלנקה ומוכר הבלונים עברו גם הם את תופת השואה. לכאורה סבלם גדול מסבלו של יורם. אף על פי כן ייסוריו הנפשיים גדולים משלהם, משום שאינו מוכן לקבל את "הירושה" האנושית והמוסרית שזיגמונט מעניק לשלושתם.  

בן-ציון תומר