מסע לנינוה

אין זה מחזה תנכ"י. חושב אני כי אין להתמודד עם המקרא. זהו מעין דרוש דרמטי בן זמננו לספר יונה, וסדר התמונות שבמחזה חופף את סדר פרקים של אותו נביא.  

כל אחד מאיתנו עלול למצוא את עצמו במצבו של יונה בתחילת דרכו כנביא. קריאה באה אליו לקום ולצאת מביתו לעשות מעשים: לשנות את פני המציאות הרעה של נינוה ומעל לכל - לשנות את חייו. אלא שיונה מסרב לשנות ולעשות. ולשם מה לעשות? הרי הוא אדם מסודר. כבר הגיע לשלווה מסויימת. יש בית ויש משפחה. השגרה, על כל הרע שבה, מרגיעה. לשם מה איפוא יקום, ויסתבך בעניין איזו נינוה רחוקה כצעיר נלהב ? הוא אדם מבוגר ומתון.  

לא במקרה הוא כי הקריאה באה אליו בדמות אשה מפתה וזרה מן העולם הגדול של מרחקים וגעגועים. כאחיו מקראי בורח יונה; אך הגורל, הוא האלוהים (בדמותה של האשה) - מכוון אותו לנינוה.  במעי הדג, אשר בלע אותו לאחר שהופל הימה על ידי ספני האוניה, הוא מתחיל להכשיר את עצמו לקראת תפקידו הנביאי. דברים מופלאים קורים לו במעי הדג, ודברים מופלאים ונוראים מהם, קורים לו בנינוה, אשר על חופה הוקא על ידי הדג. הוא נדחק ממעשה למעשה. הוא תוהה על חטאיה של העיר.

גם האשה מופיעה שוב. מי היא? מלאך אלוהים, שליחת המחתרת של נינוה או שמה אשה לילית ההורסת שלום בית? יונה מסתבך ברשת מעשים ומילים. הוא מצליח להשיב את העיר למוטב, אך רק למראית עין ונופל קורבן לתרמיתם ואחיזת העיניים שהיא ביסודם של תושבי העיר. כשהוא מגלה את כשלונו, כבר איחר את המועד. הוא נכשל אף כשניתנת לו הזדמנות נוספת. מרגע זה חייו שוב אין להם תכלית. לחזור למצבו הטרום נבואי לא יוכל. הוא שב למעי דג בו יישב לעולמי עד בייאוש, עקר וקר.  

יהודה עמיחי