אי הבנה
- הצגה מספר: 212
- הצגת בכורה: 25/10/1965
- מספר הצגות שהועלו: 21
יוצרים
- מאת: אלבר קאמי
- תרגום: מרים ברנשטיין כהן
- בימוי: אטיין דבל
- תפאורה ותלבושות: אטיין דבל
שחקנים
- האם: חנה רובינא
- מרתה: ציפורה פלד
- המשרת: ישראל רובינצ'יק
- יאן: נחום בוכמן
- מריה: יעל יעקב
על ההצגה
"כל עוד בני האדם חיים איש, איש לעצמו ומבקשים להגשים אך ורק את שאיפותיהם הפרטיות, כל עוד לא יחפשו דרך להידברות האחד עם השני, תהיה אי הבנה" אלבר קאמי יאן עוזב את כפר מולדתו בצ'כוסלובקיה ובורח לצפון אפריקה, שם הוא צובר הון ונושא לאשה את מריה. כעבור עשרים שנה הוא חוזר לכפר ומבקש לפגוש את אמו ואת אחותו, מרתה. יאן מגיע למלון בבעלותן, אך הן אינן מזהות אותו. הוא מחליט להישאר איתן ולחכות לרגע המתאים בו יתוודע אליהן. האם ובתה נוהגות מזה שנים לרצוח את לקוחותיהן ולשדוד את כספם. באישון לילה הן הורגות את גם את יאן. משרת המלון מוצא את דרכונו של הנרצח וכך מתגלית זהותו. האם שמבינה כי רצחה את בנה, מאבדת עצמה לדעת. אשתו של יאן, מריה, מגיעה לכפר כדי לחפש את בעלה. מרתה מספרת לה כי היא ואמה רצחו אותו. לאחר הוידוי, גם היא שמה קץ לחייה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הדים של טרגדיה עתיקה נשמעים במחזה כמעט זעיר זה. הלשון בה מדברים "הגיבורים" - שהם קורבנותיו של הגורל ושל חוסר הקומוניקציה - היא פיוטית, פשוטה ואנושית. תפיסתו של הבמאי אשר שיווה סגנון מאופק קצב "אנדנטה" ותפאורה חמורה היא תפיסה נכונה. וכזה היה גם המשחק.
רובינא - מגיבה באנקת הלם מרשימה כאשר נחשף מלוא זוועתו של רצח בנה. בוכמן שיחק בפשטות עשירת גוונים, גם באפרוריותם. ציפורה פלד הייתה ברורה בטירופה הרצחני של מרתה. יעל יעקב הפליגה משהו בחופזה ובהדגשת יתר סנטימנטאלית, אך סיימה בטון הנכון. ישראל רובינצ'יק היה מלא הבעה מסתורית. תרגומה של מרים ברנשטיין-כהן היה ברור ותואם את אופיו של המקור.
"אכן הייתה זו אי הבנה. בעיקר בשל בחירת המחזה שיומרותיו פסבדו-פילוסופיות ואמצעיו בנאליים-מלודרמטיים. הבמאי לא חולל שום נס. הוא לא הצליח להפוך את המחזה הרע לתיאטרון טוב. גם שחקניו שיחקו כל אחד בדרכו את הדמות המסויימת של הסיפור בלי לתת את עולם הסמלים שמחוץ לריאליזם הכמעט ז'ורנליסטי של המחזה. הם ניסו לשחק אופי, וזאת כאשר המחזה דורש לתת נוסף לאופי גם מהות אנושית כללית. הנתונה בתוך עולם של חטא, אי הבנה, ייאוש וכיסופים.