ארכיון תיאטרון הבימה
בנדיבות: עדנה וארנן גבריאלי
הערב יונסקו
- הצגה מספר: 219
- הצגת בכורה: 22/05/1966
- מספר הצגות שהועלו: 22
יוצרים
- מאת: אז'ן יונסקו
- תרגום: עדה בן-נחום, לידיה פינקוס גני
- בימוי: דוד ברגמן
- תפאורה: דב חוף
- תלבושות: לידיה פינקוס גני
- מוסיקה: אנטוניו ויוואלדי
- פעלולים ועטורים מוסיקליים: נסים קמחי
שחקנים
- יונסקו: שמואל סגל
- בר אורין 1: דוד ברוך
- בר אוריון 2: יחיאל אמיר
- בר אוריון 3: חיים לשם
- מארי: עדה טל (טרייבמן)
- השוערת: עדה טל (טרייבמן)
- האדון: שמואל סגל
- סבל א': יחיאל אמיר
- סבל ב': חיים לשם
- הגברת: עדה טל (טרייבמן)
- האדון: שמואל סגל
- בת גבר: דוד ברוך
- היא: עדה טל (טרייבמן)
- הוא: שמואל סגל
- חייל: דוד ברוך
- זוג שכנים: יחיאל אמיר, חיים לשם
על ההצגה
"הערב יונסקו"
4 טרגיקומדיות - קומיטרגיות
I "למה יונסקו" (הרועה והזיקית) - פארסה טראגית
II "הדייר החדש" - תמונה
III "שהגיעה לפרקה" - אינטרמצו
IV "דו-סיוט" (...עד כלות הנפש) - טרגיקומדיה
"למה יונסקו" (הרועה והזיקית)
"...למעשה אני מכניס את עצמי למחזה כדי לפתוח בוויכוח על התיאטרון - כדי להציג בו ברבים את דעותיי..."
המחזאי קורא לחרותו המוחלטת של הדמיון האמנותי ומתקומם נגד הדוגמטיזמים השונים שמלומדי התיאטרון למיניהם היו רוצים לכפותם.
"הדייר החדש"
ב"דייר החדש מרחיק יונסקו לכת בסגנון, בהתפתחות הדרמטית ובשימוש בחלל הבמה שבאו לידי ביטוי במחזהו "הכסאות". אין מסגרת מציאותית. הריאליזם נדחה תמיד על ידי יונסקו כדי לפנות מקום למציאות נפשית עמוקה יותר על דרך הטרנספוזיציה.
"שהגיעה לפרקה"
הגברת חובשת כובע ובו סיכת נוי גדולה ופרחים. נושאת ארנק ולגופה שמלה ארוכה ומעיל קצר אדום. האדון לובש מעיל עליון בסגנון פראק, צווארון מלאכותי נוקשה, עניבה שחורה וחפתי שרוול. הוא בעל זקן לבן. הם מדברים...
"דו-סיוט"
נכתב במרץ 1962. בוצע לראשונה באפריל אותה שנה ב"סטודיו שאנז אליזה", בבימויו של אנטואן בורסליה ובהשתתפותם של צילה צ'לטון (אשתו של ז'אק נואל) ואיב פנו.
דו-סיוט הוא מחזה בן מערכה אחת שהוא - סיוט
תמונות מהצגה
ביקורות
"העובדה שארבעת המחזות הקצרים של יונסקו המועלים בצוותא בערב אחד באולם הקטן ב'הבימה' אינם נמנים עם שיאי יצירתו של מחזאי זה, אין בה כדי להפחית מחשיבות הצגתם. נסיונו של הבמאי דוד ברגמן לביים את המערכונים האלה לא הצטיין בעומק ובגישה אישית אל הטקסט. זו הייתה לכל היותר, העמדה פשטנית של הדברים. עדה טל עיצבה תמונה מצויינת כשוערת הפטפטנית הזקנה והשתלטה כהלכה על המעבר מדמות זו אל האישה במערכון האחרון.
עם זאת, יש לראות הופעה זאת, שעם כל מגרעותיה, יש בה כדי הצגת תיאטרון. אין זה סותר את העובדה שיונסקו ראוי ליותר מזה.
"כמה וכמה גורמים חברו להצלחת הערב הזה. ראשית כמובן יונסקו עצמו. שנית , התרגום המצויין של עדה בן-נחום, המשמיעה באוזנינו שפה קולחת בשטף, דיאלוג תיאטרוני מובהק. שיח מצלצל, מקצבי, קולח. זכות מיוחדת רחש לעצמו הבמאי דוד ברגמן שנטל על עצמו את המשימה הלא שגרתית ולא קלה של העלאת יונסקו. שיחק לו מזלו לדוד ברגמן, שמצא לערב זה זוג שחקנים כמו עדה טל ושמואל סגל, שאחרי שנים אחדות של קשיים במציאת דמויות ההולמות את כשרונם ואישיותם, ניתן להם כאן להבריק במלוא השובבות והיכולת.