המשרתות

"מחזה בנוי על הצגה בתוך הצגה, על ראליזם מורם מן השיגרה, בכח השירה הפורצת מן המונולוגים שהושמו בפי שלוש נשים ע"י המחבר. זהו מחזה כמעט סוראליסטי שהמציאות והחלום משמשים בו בערבוביה ובסרוגין ביחד. כבתמונה סוראליסטית, יש בו מן המתמיה, המבעית, מחלום הבלהות הבנוי על הגיון ברזל של אי לוגיזם לכאורתי...

עיבודו של מקסים גילן נשמע יפה. בימויו של מיכאל אלמז הוא טוב מאוד, מבחינת ההקפדה על נאמנות לרוח היצירה. אהבתי את חיתוך הדיבור הברור של שושנה דואר. נעים היה לראות על הבמה צעירה יפה אך שחקנית מאוד בלתי מנוסה - גאולה נוני. ציפורה פלד לא חשה ביופיו של הטקסט. וכולן כאחת לא הגיעו לאותה שעה של חסד בה עשוי המשחק לזעזע ממש.

"לולא ידענו שכמה מגדולי הרוח - בעיקר צרפתים - רואים בז'נה יוצר גאון, המיטיב להביע את הרחשים הטמירים ביותר של תקופתנו, לא היינו מעלים זאת על דעתנו למראה ההצגה של 'הבימה'. הצגה זו הלאתה אותנו בקצב האיטי ששיווה לה הבמאי מיכאל אלמז והסלידה אותנו במפגן הרפש הנפשי והגופני כאחד שהועלה במישרין בלא להוליך ל"קטרזיס" המזכך הנודע.

בין הכתרים הרבים שנוהגים לקשור לז'נה, מצוי הכתר של "פייטן האור השחור". בהצגת 'הבימה' הוצג רק "החושך השחור" שמצוי בו".