שניים שניים

  • הצגה מספר: 231
  • הצגת בכורה: 01/12/1967
  • מספר הצגות שהועלו: 34
שניים שניים

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

שתי קומדיות עצובות וקטנות על אנשים קטנים שחייהם ריקים ונכזבים.  

אויבים: מערכון יהודי-אמריקאי על לקוח קבוע במסעדה, המתעלל באופן קבוע במלצר שלו. בעוד הוא מציג  עצמו כאדם מכובד ומצליח שפרש מעסקיו, את מלצרו הוא מכנה עלוב וחדל אישים. כאשר המלצר מספר לו שהוא בעצם אחד השותפים במסעדה, הגלגל מתהפך ואותו "איש עסקים מכובד ומצליח" מתחיל להתרפס למלצר ומתוודה שבעצם חייו עלובים וריקים. הוא גם מבקש  ממנו שייתן לו כמה עצות בהשקעות. המלצר שנקם את נקמתו חוזר בו מדבריו, אך הלקוח מסרב להאמין וממשיך בשלו.   

עורך דין מטעם: ע"ד בן 63, שזה לו משפטו הראשון ,נשלח על ידי בית המשפט להגן על פושע חסר אמצעים. הפושע הוא בעצם  מוכר ציפורים שלומיאל שרצח את אשתו  מאחר ולא הצליח לדחוף אותה לזרועות מאהב, ושניצל מעמוד התליה בזכות סנגורו הלא יוצלח.

תמונות מהצגה

ביקורות

"בתיאטרון כמו באהבה צריך שניים כדי לרקוד טנגו. וכאן,שוב כמו באהבה, הצלחת הערב באה לא בגלל משחקם הנפרד של ראובן זינגר ושמואל סגל, אלא דווקא בגלל משחקם המשותף. שניים אלה שיחקו זה עם זה והיו כה טובים יחדיו עד כי ניתן לומר שהיה בעובדה זו הרבה מן החידוש ואף מן הגבורה. לזינגר היו רגעים נפלאים של עצבות כנה עם קורטוב חוכמת חיים והיו רגעים במשחקו שממש היה טוב לשבת בתיאטרון. שמואל סגל היה מצויין במערכון השני בו שיחק את האסיר שהרג את אשתו.

במשחקם של זינגר וסגל היה משהו הנעדר לעיתים כה קרובות מן הבמה והוא משחק צוות. אף כי היו רק שניים הם לא גנבו איש מאחיו, לא ניסו להערים ולכסות זה על זה אלא נהפוך הוא, הם השלימו ועבדו זה למען חברו ומשחקם היה ברמה נוגעת על הלב, מתעלה לפרקים ותמיד מקצועי ורווי תרבות תיאטרון.

יורם קניוק. "דבר". דצמבר 1967

"הקו המחבר את שני המערכונים והמכשירם להצגה בערב אחד הוא עצם היותם עוסקים באדם הקטן שלא השכיל לכבוש לעצמו מקום טוב יותר במערך החברתי ועל כן נשאר תקוע בבינוניות האפורה ללא תוחלת. שמואל סגל, גיבש באופן מצויין את תפקידו של המלצר המושפל על ידי הלקוח והנוקם בו בנשק ההשפלה. שמואל סגל הפגין כאן משמעת משחק בלתי רגילה, טון דיבור המתמזג כיאות עם הבעת הדיוקן.

ד"ר חיים גמזו. "הארץ". 24.12.1967