שולחנות נפרדים
- הצגה מספר: 232
- הצגת בכורה: 13/01/1968
- מספר הצגות שהועלו: 62
יוצרים
- מאת: טרנס רטיגן
- תרגום: מרים אורן
- בימוי: יוליוס גלנר
- תפאורה: יוסף קרל
- תלבושות: יוסף קרל, אניה שנל
- תאורה: נתן פנטורין
שחקנים
- מייג'ור פולק: נחום בוכמן
- ליידי מטסון: מרים ברנשטיין כהן
- הגב' רליטון בל: תמרה רובינס
- גב' מיצ'ם: ציפורה פלד
- דורין: יעל אופיר
- מר פאולר: ישראל רובינצ'יק
- הגב' שנקלנד: מרים זוהר
- הגב' קופר: טובה פרדו
- מר מלקולם: נחום בוכמן
- צ'ארלס סטרטון: ישראל בידרמן, אמנון ברנזון
- ג'ין טאנר: יעל דרויאנוב
- ג'ין סטרטון: יעל דרויאנוב
- מיג'ור פולק: נחום בוכמן
- סיביל רליטון בל: מרים ברנשטיין כהן
- אורח: אהרון בן שלמה
על ההצגה
ההצגה מורכבת משני מחזות קצרים : "שולחן ליד החלון" ו"שולחן מספר שבע".
שני המחזות קשורים זה לזה ועוסקים בבדידותו המייאשת של האדם, בעיקר על סף הזיקנה. שני המחזות מתרחשים בבית מלון פרטי השוכן לחוף הים.
"שולחן ליד החלון", מתאר שני אנשים בודדים ומזדקנים : ג'ון מלקולם, פועל בנמל שישב במאסר לאחר שתקף את אשתו. מכור לטיפה המרה ואן, אישה מרירה ואנוכית , דוגמנית צמרת החיה בעולם של שקרים. כשלפתע היא חשה בסימני הזקנה המאיימת היא מחליטה להשיב לעצמה את ג'ון, גרושה הראשון .
בבית המלון נפגשים בני הזוג . הפגישה הזו מהווה את שיאו של המחזה. השניים מנתחים את נישואיהם, מגלים משיכה הדדית ביניהם, מתנגשים בחריפות עד להורדת מסכת השקרים של אן, הנוטלת סמים בסתר. אן מתוודה שהיא זקוקה לאדם כמו ג'ון והשניים מחליטים לנסות ולבנות שוב את חייהם המשותפים .
"שולחן מספר שבע", מספר על סביל, רווקה זקנה, דהוייה והיסטרית, הנשלטת על ידי אמה המפלצתית, רילטון בל, בעלת בית מלון ומייג'ור פולאק,שחייו מבוססים על שקרים כדי לחפות על ביישנותו, פחדיו ותסביכיו.
כאשר רילטון בל תופסת את פולאק משקר בנוגע לתקיפת אישה בבית הקולנוע, היא מסיתה נגדו את כל דרי המלון ודורשת בשמם לסלקו. סיביל, מחבבת את פולק ומוצאת עימו שפה משותפת. היא נקרעת בין יחסה כלפיו ובין דרישתה המרותית של אמה לסלקו. לבסוף, מסיר מעליו המייג'ור את מסכת השקרים, זוכה לאהדת כולם ונשאר במלון. כך גם מסייע לסיביל להשתחרר מדיכוי אמה.
תמונות מהצגה
ביקורות
"הצלחתה הבימתית של ההצגה היא בייסודה פרי עבודת צוות, דבר שהוא הישגו החשוב של הבמאי יוליוס גלנר. בבימוי השקול והמאוזן הסתפק גלנר בהגשת הרובד הסיפורי והנוגע ללב של ההצגה. מרים זוהר שעיקר השבח למשחקה הוא בכך שלשתי הדמויות שעיצבה העניקה מימדים החסרים כליל בטקסט הכתוב - וזאת במשחק רגיש ועשיר בגוונים.
נחום בוכמן, שאף הוא העניק מימד אנושי ושלם יותר לדמויות השטחיות ששרטט כאן רטינגן, במשחק חם ואנושי. הנעימה האנושית החמה ציינה גם את משחקן של מרים ברנשטיין-כהן ותמרה רובינס שהיוו צמד מקסים של גבירות בריטיות טיפוסיות, כשאליהן מצטרפת ציפורה פלד בדמות הגרוטסקית והנפלאה שעיצבה.
אף כי אפשר להסתייג מעצם ההחלטה להציג את "שולחנות נפרדים", נמצא את נחמתנו בכך שהייתה זו הצגה העשויה היטב ומגובשת כהלכה, אנושית וחמה בזכות משחקה.
"בימויו של יוליוס גלנר, המכיר היטב את האווירה הבריטית, הוא טוב ומקצועי. ידו המכוונת מורגשת בכל בעיקר בהדרכת השחקנים לאיפוק ולמשחק אנסמבלי טוב, וביצירת האווירה האנגלית האפורה. את מירב המחמאות יש להעניק לשני הכוכבים של הערב : מרים זוהר ונחום בוכמן. תפקידיה של מרים זוהר היו קשים אך היא הצליחה לבנות אותם היטב, ללא הפרזה, ביוצרה דמויות חיות של אישה קשוחה, שבורת גאווה ומושפלת ושל אישה נכנעת ואומללה עד להתמרדותה המזכה אותה בעצמאותה.
גם נחום בוכמן הגיש משחק טוב. התפאורה של יוסף קארל הייתה נאה ותפקודית ועזרה לבמאי להשיג את האפקטים הדרושים. גם תרדומה של מרים אורן היה טוב. זוהי הצגה טובה, שיש בה משחק ובימוי נעים ואף על פי שאין בה בשורות גדולות, אפשר להגדירה כמחזה עשוי היטב ובמובנו הטוב של המושג הזה.