דודה ליזה

  • הצגה מספר: 239
  • הצגת בכורה: 18/01/1969
  • מספר הצגות שהועלו: 67
דודה ליזה

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

עלילת המחזה מתרחשת באחוזה גדולה הצמודה למושבה אי שם.  

המושבה מציינת  את יום הולדתו המאה של ז`אק בלנק, שנרצח על ידי בנו יוסף במרתף היין הביתי, בנוכחותה של הדודה ליזה, אחותו, שאהבה את אחיינה הצעיר אהבה אסורה. יוסף הוגלה לאמריקה, שם ישב 14 שנים בכלא, ומשם שלח שלושה שליחים עמוסי זהב אל האחוזה, ועם משימה לרצוח את ליזה. אלא שהיא השתלטה על השליחים, התחתנה עם שלושתם, אחד אחרי השני, בליל כלולות אחד, שבסופו סורסו ונשתלו בגן כגננים נטולי זיכרון והיגיון. השליח שלה לדבר עבירה היה  ד"ר אטלס, אגרונום מדופלם, שבתמורה לנאמנותו לה הוכרז כארוסה הנצחי .  

יוסף, שהפך באמריקה לג'ו שב במפתיע לארץ במטרה ליטול מליזה את רכוש אביו. הוא מתחיל לשחק ברגשותיה. אך זו, המעמידה פני נכה בכיסא הגלגלים, נעזרת במשרתה הזקן יאשה ובאטלס האגרונום הופכת את הקלפים וכופה על יוסף-ג`ו את המשחק שלה.  היא נעזרת בפסל מקומי, ובמרים הצעירה, צאצא האחרון של המשפחה הבאה לביקור מלימודיה בג'נבה הדומה שתי טיפות מים לאימו של יוסף. יושבת ראש המועצה המקומית מודאגת מהאירועים האחרונים המאיימים על חגיגות המאה שהיא מארגנת.  

הבטיחו לה זיקוקין די נור, אך מה שהיא מקבלת הוא רצח נוסף, ופחד מהתלקחות המאבק המשפחתי באחוזה עם ביקורה של מרים.

תמונות מהצגה

ביקורות

"נתחיל הפעם מן הסוף : עד כמה שניתן לקבוע בהתרשמות ראשונה נראה הדבר בבירור כי הצגת 'דודה ליזה' יש בה הרבה יותר מאשר סיום הצגה בתיאטרון הישראלי. הצגה זו היא בוודאי בגדר אירוע אמנותי רב חשיבות, מלאכת מחשבת של תיאטרון ויצירה שהיא המעניינת ביותר מתוך שורת המחזות בהם זיכה אותנו אלוני עד עתה.

העניין הרב שיש במחזהו האחרון של נסים אלוני מקורו בעולם הניגודים המגולם בו שהניגוד הראשון מתגלה כבר בצורתו של המחזה ובנסיון הכמו מכוון להטעות ולהוליך שולל בהגדרת בסוגו. בעוד שכותרת המשנה של המחזה מבקשת להגדירו כ'מלודרמה ישראלית' הרי המחזה לאמיתו של דבר הוא מחזה פיוטי מובהק. זוהי הצגת תיאטרון מצויינת וכושר ההמצאה הבמתי של אלוני דומה לעיתים כי אינו יודע גבולות.

אינני יודע אם אמנם כתב אלוני את מחזהו ותפר אותו על פי מידותיה של חנה רובינא, אך אין לי ספק שהבמאי אלוני העמיד במרכז ההצגה את רובינא כדמות אצילית כפי שזמן רב לא ראינוה. בניגוד לה, עוצבה דמותה של גברת פרל בידי סטלה אבני כדמות המונית וולגארית, קולנית וסעורת תנועה. משחקה של סטלה אבני מצויין ונחרט בזכרון כאחת ההופעות המעולות שבהצגה. הוא הדין בדמות מלאת האנרגיה הפנימית שעיצב ישראל בקר שבנה את טירופו שלבים שלבים והפך לדמות במתית כובשת.

שלישית הגננים : קלצ'קין, שמוליק סגל ויוסי פולק היוו טריו מרנין לב ולהופעתם חלק מכריע ביצירת האווירה על הבימה. ועוד זכורים לטוב, שי דנון בתפקיד הפסל וחיים אמיתי בדמות הצ'כובית של השוער הזקן. תפאורת הגן הקסום של אודרי ברגנר הלמה להפליא את תביעות ההצגה. ואל זאת נתלוו פעלולי התאורה היפים של נתן פנטורין. ונסיים במה שפתחנו : יש לשוב ולחזות בהצגתו של נסים אלוני ב'הבימה' כדי להעמיק ולתהות על מלוא משמעותם של רבדיה התיאטרליים המורכבים.

אליקים ירון. "היום". 14.02.1969

"מחזהו של נסים אלוני 'דודה ליזה' הוא לדעתי המעניין ביותר שהוצג בתקופה האחרונה על במותינו בארץ. כמעט שקשה לעכלו באחת ואתה יושב ומתאמץ לספוג את כל השיג והשיח וכובד המשמעויות הברורות והנרמזות בלבד הסוחפות אותך להצטרף אל אלוני בדרכו הסיפורית-דרמטית, שאין עוד דוגמתה אצלנו. המחזה הוא הרבה יותר ממלודרמה רגילה המוגדרת בדרמטורגיה. אתה נסחף אחריו אל עולם הדמיון המחשבה והביטוי המיוחדים אך לו. בימויו של נסים אלוני הוא אמנות בפני עצמה. הוא עשה עבודה נפלאה כבמאי הבקיא בכל רזי הבמה.

עבודתו נכרה היטב גם בעבודת השחקנים שמכולם הצליח להפיק משחק מעולה ראוי לשבחים. חנה רובינא הגישה תפקיד נפלא ומילאה את הבמה באישיותה המקרינה. נחום בוכמן, הגיש משחק טוב וכן. ישראל בקר היה מצויין והזכיר לי דמות צ'כובית שנשתלה בארץ ישראל. סטלה אבני הייתה דמות חזקה ומשכנעת שמלאה את הבמה בחיוניותה.

שלושת הגננים קלצ'קין, סגל, פולק, כבשו את הבמה במשחקם המעולה, הן בהופעתם כגננים המסורסים והן כגנגסטרים במערכה השניה. זה מחזה מעולה של מחזאי מעולה שכל האספקטים התיאטרליים חוברו בו כדי לגרום הנאה וחוויה לצופה ואין להחמיץ הזדמנות כה נדירה בחיי התיאטרון שלנו.

עדה הוז-פלס. "הפועל הצעיר". 21.02.1969