החגיגה

"זהו מחזה נטורליסטי המציג לפני הקהל מה שאפשר לכנות "פיסת חיים" של החברה האנגלית, אגב מתיחת מעין ביקורת על חברה זו. מסורת כתיבה זו החלה עם המחזה' הבט אחורה בזעם' של אוסבורן והמשכה בסרטי 'הגל החדש' האנגלי 'מוצאי שבת ובוקר יום א'" ועוד. ספק אם תיאטרון כזה, המתקרב כמעט לדוקומנטריות של חיים בחברה מסויימת - מעניין קהל אשר אינו שייך לאותה חברה ? בימויו של מייקל מיצ'ם עדין, נבון, מדוייק ובקצבים נכונים. שוב לפנינו עבודה יפה ומעניינת עם שחקנים שאחדים מהם יצרו דמויות מצויינות.

בין השחקנים בולט נחום בוכמן היוצר דמות נוגעת ללב של אבי המשפחה, פועל מיכרות זקן העובד בהתמדה כדי להשלים יובל שנות עבודה במכרה. משחק מאופק עם ראש שחוח, עם בכי עצור ומזעזע בסצינה בה מנסה אחד הבנים לנפץ את האשליה המשפחתית - כל אלה יצרו דמות אנושית, כנה ומזעזעת. עזר לידו שמואל עצמון שיצר במקצועיות רבה דמות של הרסן, ציניקן ונבזה. כמו כן, משתתפים טובה פרדו וישראל רובינצ'יק בתפקידים אפיזודיים, אך עשויים כהלכה.

"כל הקונפליקט נראה שטחי למדי במחזה זה ואין כל פרופורציה בינו לבין ההתחלה והסוף. כך סובל המחזה מחוסר איזון מצד אחד ומחוסר יכולתו של המחבר לטפל בחומר בצורה משביעת רצון, עד שאין אנו מגלים עניין מספיק בנעשה על הבמה. אשר להצגה, כדאי לבקר בה בגלל הישג משחקי של שניים : נחום בוכמן ושמואל עצמון. הראשון מעצב בחום אנושי רב את תפקיד האב הכורה המסכן, המקריב את חייו למען משפחתו ושכרו לעג והתנכרות.

הוא הדבר לגבי שמואל עצמון, המוכיח את כשרונו לראשונה אחר שנים רבות של אלם. על כל פנים הוא מצטיין בדמות אנדי ההפכפך ופה ושם גונב את ההצגה מידי הצוות. בימויו של מיצ'ם מהוקצע, אולם אנו מאחלים לו חומר טוב יותר. תרגומה של רבקה משולח שוטף ובמתו של קרל נאה ותכליתית.