משוגע מי שלא משוגע
- הצגה מספר: 278
- הצגת בכורה: 04/11/1972
- מספר הצגות שהועלו: 15
יוצרים
- מאת: ג'ון אורטון
- תרגום: דן אלמגור
- בימוי: טוני ג'ונס
- תפאורה ותלבושות: אריק סמית
- מוסיקה: פולדי שצמן
שחקנים
- ד"ר פרנטיס: יהודה אפרוני
- ג'רדלין ברקלי: גליה ישי
- גב' פרנטיס: טובה פרדו
- ניק: דודו ירדני
- ד"ר ראנס: דוד ברוך
- סמל מאטש: רולף ברין
על ההצגה
"כולנו מטורפים, אין ספק בכך, פרט לאלה שאנו בטוחים כי מטורפים הם".
כמיטב מסורת הפארסה, "משוגע מי שלא משוגע" מתארת לחצים פנימיים ומבוכה רוחנית, המסתירה את הייאוש תחת מעטה של ניורוזה. כל הדמויות במחזה נבוכות ומתבלבלות בקצב המטורף של השתלשלות האירועים. הן מאבדות את חוש ההתמצאות, היכן הן, ומי הן בעצם ומפסיקות לשלוט באירועים ובמצבים. כל אחת רואה את המתרחש מתוך נקודת השקפתה הפרטית. הבמה הופכת למשחק מחבואים כאשר הדמויות הופכות מגוחכות בהיותן חסרות אונים מול התפתחות האירועים.
הקהל מקבל אינפורמציה מדוייקת על המתרחש - לגיבורי המחזה אין שמץ של מושג.
תמונות מהצגה
ביקורות
"בקומדיה משוגעת זו אתה מתנדנד כל הזמן בין שגעון לרצינות כשמובן - הסוף טוב כמו בכל הקומדיות המטורפות באמת. הרופא, הפסיכולוג - העומד חסר אונים, מנודה מהכל, מעורר אותנו לחשוב שבעצם כל אחד מאיתנו הוא מנודה, בודד, הקשור עם כל העולם בקשר של טירוף 'מוסכם ו'מקובל'. המין תופס מקום רב במחזה, כולל לסביות והומוסקסואליות. התרסתו של המחבר נגד המוסר המקובל מקורה כנראה במכאוביו האישיים.
(קשה שלא לקשר כאן בין נטיותיו ההומוסקסואליות של אורטון שנרצח בסופו של דבר בעקבות בגידתו בבן זוגו). בלבולי הזהות ואי ההבנות לאורך כל המחזה והמקצבים המטורפים של הקומדיה, רק מדגישים את מגמתיותו של כתב אשמה זה של אורטון. יש רגעים מסויימים בהצגה שבה אתה תוהה אם אין זה מחזה מצחיק אמנם - אבל אנפנטילי למרות הכל. אלא שפתאום אתה תופס שזוהי למעשה המציאות ואם היא דבילית, אין זו אשמתו של אורטון. משחקם של יהודה אפרוני, טובה פרדו, ברוך דוד, גליה ישי, דודו ירדני ורולף ברין - טוב.