מזל בתולה

  • הצגה מספר: 279
  • הצגת בכורה: 21/11/1972
  • מספר הצגות שהועלו: 38
מזל בתולה

יוצרים

שחקנים

על ההצגה

למעלה מעשרים שנה חיו בעושר אמנון ויעל  ויינברג , זוג בשנות הארבעים לחייהם, בארצות הברית. כעת החליטו לחזור ולהשתקע בארץ. לאחר מסיבה אצל חברים, חוזר אמנון לביתו השכור בהרצליה פיתוח, יחד עם שוש, ידידת נעורים מימי שירותם המשותף בפלמ"ח. השניים מחפשים את יעל ,שבמהלך המסיבה השתכרה ומתחה ביקורת על האווירה המלחמתית השוררת בארץ.    

במהלך הלילה, בבית השכור ששמש כבסיסם של השלושה עת שרתו יחד בפלמ"ח, צצים ועולים זכרונות וחשבונות ישנים הסובבים סביב אהבתה של שוש לאמנון. שוש, העקבית במטרתה, מנסה לגלות מה גרם לאמנון לבחור ביעל ולא בה והאם ההחלטה של השניים להינשא התקבלה בלילה בו לא השתתפה בחילוץ ספינת מעפילים. דבי, בתם של אמנון ויעל עומדת לחזור אף היא ארצה. אמנון ויעל עומדים לנסוע לשדה התעופה לקבל את פניה. הטלפון מצלצל. דבי מודיעה שלא תחזור לארץ : "זאת הארץ שלכם, לא שלי..." יעל מתוודה : היא צודקת, אני למדתי אותה שאלו הם פני הדברים". אמנון, יעל ושוש, שעשרים שנה קודם לכן סייעו לאחרים להתגנב כמעפילים לארץ, הפכו בעצמם מעפילים המנסים להתגנב בלילה אל הבית השכור שהוא אינו אלא בית ערבי נטוש.

תמונות מהצגה

ביקורות

"המחזה הישראלי 'מזל בתולה' מאת אריה חן עושה רושם בתחילתו שהוא דרמה נסערת וזועמת על רקע מאורעות זמננו בישראל. למרבה הצער מסתבר לפני רדת המסך להפסקה ובעיקר במערכה השנייה, כי אורך הנשימה של המחבר לא הספיק אלא למלודרמה בלבד. לשבחו של אריה חן יאמר, שהוא יודע לכתוב דיאלוג כהלכה. מרקם השיח ארוג היטב במשוריו השונים ויש לא מעט נקודות של מתח ועניין. כאמור, בעיקר במערכה הראשונה.

במערכה השנייה מתחילים הסיפורים להיות רבים מדי, הסבך מפותל מידי, והמוטיבציה דלילה מדי. הבמאי שמואל עצמון עשה עבודת בימוי נבונה ותכליתית. אלי סיני בנה תפאורה נאה ורות דר יצרה תלבושות שיש בהם שכנוע ואפיון גם יחד. מבין שלושת שחקני המחזה נראה לי בעיקר משחקו של נחום בוכמן בתפקיד הפלמ"חניק החוזר מן השלשום ומחפש את המחר.

את אשתו הפראית, השתיינית מגלמת מרים זוהר באפיון רהוט ושוצף ברק. לא יכולנו שלא לזכור כאן את הגלריה של נשות חברה שיכורות שהיא גלמה עד כה ובמיוחד כמובן וירג'יניה וולף. את הצלע השלישית במשולש גלמה יעל דרויאנוב - הרווקה המזדקנת שהפלמ"חניק שלה עזב אותה לאנחות בתש"ח, כאשר נשא אחרת ויצא לארצות הברית.

'מזל בתולה' איננו מחזה גדול, אבל בתקופה שמחוץ לתיאטרון הציבורי נערכות 'ברמה עממית' הצגות לעשרות שאינן אלא עיבודים או חיקויים עלובים וזולים למה שהוצג בחו"ל, ראוי לעידוד מחזה המתמודד באופן עצמאי עם המתרחש אצלנו, סביבנו ובתוכנו והוא עושה זאת ביד אמונה של כתיבה מחזאית.

נחמן בןעמי. "מעריב". 14.12.1972